יש לי דעה מאד מוגדרת על
גדעון לוי. אפשר לחיות עם כתיבה המבטאת השקפת עולם שהיא שונה לגמרי משלך, אבל כשיש בעיה עם יושרו וישרתו של הכותב המצב שונה. לגדעון לוי יש יתרון אחד הוא תמיד ישמיע את הטפותיו בארשת צדקנית, מתחסדת ומייסרת (את השומע). כמו-כן לא משנה מה תהיה השקפתו של גדעון לוי בנושא מסוים - ישראל איכשהו תצא אשמה.
עדיף לצטט דברים בשם אומרם, אם כי גאולה לעולם לא תבוא מציטוט מדויק של הגיגיו של לוי.
ב-26.2.2012 כותב גדעון לוי: ברשימתו "אללה הוא לא אכבר בסוריה":
"לא הרחק ממקום מושבנו, ממש בפאתי השכונה שלנו, מתרחש טבח נורא של אזרחים צמאי חופש וידנו קצרה מלהושיע, אנחנו אפילו לא מנסים. בשאר אל-אסד, רופא העיניים חובב ההיי-טק, בעלה של אסמה היפה, התגלה כמפלצת. השכן מהדלת ממול מפגיז והורג בלא הבחנה והעולם, כולל השכנה ישראל, לא נוקף אצבע. ואם תתגבר הזוועה עוד יותר? ואם תתפתח שם שואה?"
ובהמשך-תשפשפו טוב את העיניים
"אילו הייתה הברית עם טורקיה בתוקפה - ישראל הייתה עושה יד אחת עמה כדי להושיע את שכנתן. דמיינו מה היה קורה אילו ראשי הממשלה של ישראל וטורקיה, הדמוקרטיות היחידות במזרח התיכון, היו מתייצבים יחדיו לאיים על משטרו של אסד. אילו הייתה ישראל מקדישה ולו חלק קטן מתוכניותיה לתקוף את אירן ליציאה להגנת העם הסורי - איך העולם הערבי היה רואה אותה, איך העולם כולו היה תופש אותה."
לא עברו אלא שנה ושבעה חדשים, בסוריה נוספו עשרות אלפי חללים ורק לאחרונה למעלה מאלף נטבחו בנשק כימי והנה הפתעה!! גדעון לוי שעד כה הייתה לו דעה מוצקה על אסד פתאום כבר לא בטוח בכלל וברשימה מיום 1.9.13 "עירק 2" הוא כותב:
"הדיווחים מסוריה כנראה מגמתיים ברובם, איש לא יודע מה בדיוק קורה בה, מי הרעים ומי הטובים, אם בכלל יש כאלה. כדאי להאזין לדבריה הנוקבים של הנזירה מסוריה, אגנוס מרים, שהתלוננה בסוף השבוע באוזני, במנזר בהרי ירושלים שבו התארחה בדרכה חזרה ממלזיה לסוריה, על העיוותים בתקשורת העולמית. מגנוס תיארה תמונה שונה מהמקובל: 150 אלף לוחמי ג'יהאד זרים בסוריה, הם האחראים לרוב מעשי הזוועה, משטר אסד הוא היחיד שיכול לעצור בעדם, והדבר היחיד שעל העולם לעשותו הוא להפסיק את זרימתם ואת חימושם. "אני לא מבינה מה העולם רוצה? לעזור לאל-קאעדה? להקים מדינת ג'יהאד בסוריה?". אם המנזר הזאת, שמנזרה נטוע על אם הדרך בין דמשק לחומס, משוכנעת שהתקפה אמריקנית רק תחזק את הג'יהאדיסטים. "זה מה שהעולם רוצה? עוד אפגניסטאן?".
אכן לפני שנה וחצי סבר גדעון צלוי שתפקידה של ארצות הברית הוא להתערב בדחיפות ואף דרש מישראל לפנות אל בעלת בריתה בדרישה כזו:
"המינימום צריך להיות פנייה מהדהדת לבעלת הברית המוחלטת, ארצות הברית, ולשאר ידידותיה של ישראל: עשו משהו ומיד. שכחו לרגע את האיום האירני ואת הכיבוש הישראלי, התגייסו למבצע הצלה שאין בהול ממנו. יחשוד העולם במה שיחשוד, קריאה ישראלית כנה כזאת לא תיפול על אוזניים ערלות. עורו אחים, העיירה (השכנה) בוערת. האזרח ר' כרות הרגל, מדיווחו של ליטל, זועק לעזרה; אחיינו כרות היד כבר מת בעינויים."
כיום כבר לוי בטוח שאסור לארצות הברית להתערב: "אולי העולם יודע מה הוא רוצה, אולי לא. אבל דבר אחד נראה כעת בבירור: עוד מתקפת-ברירה אמריקנית עלולה להפוך לעוד אסון."
בניגוד לפוליטיקאים שזג זוג כזה מוריד את המוניטין שלהם לתהום לגדעון לוי אין מה להפסיד. יש מעט מאד טרדנים כמוני שזוכרים מה הוא בכלל כתב בהנחה שטרחו בכלל לקרוא אותו.
האם ביבי יודח? 
