תחום תרבות השלטון הוא עצום ומתפרס על מדעים רבים, החל מפילוסופיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה חברתית, יחסים בינלאומיים, פוליטיקה, תקשורת והמונים, כלכלה, משפט, דמוקרטיה וכדומה, וכלה בעצם בחשבון הבנק ובאיכות החיים של כולנו ביחד וכל אחד לחוד.
לא נוכל כמובן למצות את כולו בסדרת מאמרים קצרה, אך מבוא פילוסופי הכולל את חוקי הטבע, פלאי העולם, ההסברים להם, וניתוח תופעת השחיתות כבר מאחורינו. כעת נרחיב חלק מן ההסברים לפלא העשירי, בעיקר האחרון שבהם, כדי להבין את ה"בלון - בלוף" המוזר בו אנו חיים.
כל העולם במה
זהו "בלון" מרתק של בגדי מלך חדשים המתרחש על האנושות כולה בתקופתנו. מצד אחד מסתבר שאנחנו מבינים מצוין היכן אנו חיים, מצד שני חובה עלינו לשחק כאילו כולנו גלמים. מטורף, פשוט מטורף. אנחנו "עובדים" על עצמנו כל כך טוב, שאין לנו ברירה אלא להאמין לעצמנו.
כולנו יודעים מצוין (לחוד) שהשלטון מושחת, אך רשמית (ביחד) אין מנוס אלא להשתתף במשחק כאילו השלטון תקין. כולנו יודעים שבעלי ההון שודדים אותנו, אך כולנו מתוכנתים להאמין בלב ובנפש באמונות טפלות כגון: "ההון מניע את המשק".
זה מזכיר מאוד את פרשת האי היווני: כולם ידעו בדיוק מדוע בעל ההון העסיק את בן השלטון תמורת שכר עתק עבור גלישה באינטרנט. לא הייתה נפש חיה במדינה שהיה לה ספק סביר, אפילו לא תינוק בפגייה. גם מזוז כמובן, אולם משלבש את בגדי המלך החדשים, סליחה, את גלימת שלטון החוק, הוא לקה בסנוורים. לפתע התרחיש שדודי בא ללשכת עבודה וחיפש עובד לגלישה באינטרנט, הפקיד עלעל ברשימת דורשי העבודה ובמקרה לגמרי צץ לו כרטיסו של גלעד, נראה לו סביר והגיוני ביותר.
ההסבר האחרון
זה לא כל כך דרמטי, סה"כ נדבר כרגע על ההסבר האחרון ברשימה (מספר 17). תזכורת מן ה
מאמר הקודם: כותרתו "האנושות אינה יודע היכן היא חיה? דווקא כן". כדוגמה הבאתי את
תומס פיקטי, חוקר אי השוויון המוביל בעולם המתריע בגלוי מפני השתלטות מוחלטת של המאיון העליון על ההון העולמי.
הכל הוא עושה חוץ מלקרוא לכלב בשמו, כלומר לומר בגלוי, בקול רם ובלי להתבייש: בעלי ההון שודדים את האנושות! הוא מבין מצוין היכן הוא חי, אך הוא אינו יכול לומר זאת בעיקר מסיבות 14, 15: בתקופתנו אנו בזים להכללות וברגע שחוקר בכיר יתבטא בטרמינולוגיה כזו הוא ימצא עצמו מיד מחוץ לקונצנזוס, מובטל ואלמוני (כפי שקרה לקארן הודס).
פרופ' פיקטי הנכבד הוא אמיתי לגמרי, ממש לא פיקטיבי, אך אינו לבד. מיליונים חשים שמשהו כאן מצחין והראיה - מחאת
דפני ליף בארצנו, וחברותיה בעולם כולו. כל כוח ההמונים הזה מתפוגג בעשן ונעלם תחת כוחן האדיר של האליטות, העושות פרצוף תמים ומסתתרות מאחורי שלטון החוק, הכלכלה והדמוקרטיה (הסבר 3: אשליית תקינות, והסבר 5: אשליית מיצוי כל האופציות).
הגרסה ההוליוודית
גם לאנשי הקולנוע יש צורך להביע אמירה בנושא והם עושים זאת במגוון רחב של סרטים. יש את ז'אנר החייזרים הכובשים את העולם, כבר דיברנו על כך שהוא מבוסס על סיפור אמיתי לגמרי בהבדל אחד קטן: לא חייזרים - חזירים. עדר של חזירים קפיטליסטים כבש את העולם, איננו מסוגלים להבין, להבחין, בוודאי לא להשתחרר מהם.
ז'אנר ה"מטריקס": שטיפת מוח, כולנו חיים במציאות מדומה. חייזרים משתכנים בתוכנו, מחליפים אותנו, ואלו כבר לא אנחנו באמת. גם הז'אנר הזה מבוסס על סיפור אמיתי: אנו חיים בעולם של בגדי מלך חדשים, אנו אנוסים לקבל את הגרסה הרשמית המכובדת לקיום החברתי. אי-אפשר לצעוק: "הכל אשליה, האליטות שודדות אותנו", מכל הסיבות שפירטנו קודם. הנה אני עושה זאת ומדבר אל הקיר.
השוד המושלם
זהו שוד נפלא, אין ספק, שוד מופלא, לא ניתן להבחין בו. כמה שנצרח לא יעזור. רק דבר אחד יכול לעזור לנו להתגבר עליו וזה אם נדע להכליל. גם זאת לא חובה לדעת, די בדיון ציבורי בנושא תרבות השלטון כדי שהכל יתפרץ, הבלון יתפוצץ, הבלוף ייחשף והאנושות תצא מעבדות לחירות. אך לצערנו, האנושות עדיין אינה בשלה לתפוס זאת. לכן מאבקי למען דיון כזה נוחל כישלון חרוץ.
אולי זהו המקום להזכיר מחאה מאוד בלתי שגרתית, מאוד בוטה אך מעניינת של התחושה הכבושה, שאין שום דרך לתת לה לגיטימציה לאשמתם של אנשי ההון: אדם המתגורר ליד בית עלמין הפעיל מוזיקת ריקודים שמחה ומחרישת אוזניים בזמן הלוויה של טייקון.
ז'אנרים נוספים
יש את הסרט הישראלי
"השוטר" המתאר חטיפת טייקונים על-רקע חברתי. אני באמת תמה מדוע זה עדיין לא קורה במציאות, אולי בגלל "קשיי אכסון" (היכן להסתיר אותם), וקשיי נזילות (איך לקבל את הכופר), אם כי המטבע החדש הביטקוין אולי יכול להיות פתרון על-ידי העברת כספים חסויה באינטרנט. לחלופין אפשר פשוט לדרוש שיתרמו מיליארדים לנזקקים.
לא הצלחתי להבין במה עוסק הסרט
"הנוער", אך הוא מוזכר בהקשר לסרט 'השוטר' אז אולי גם הוא עוסק בביקורת חברתית. גם בסרט "אליסיום" יש מסרים סוציו-פוליטיים מעולמנו. אולי גם הסרט ההוא עם היצורים הכחולים, לא "הדרדסים" אלא "אווטאר". בטוחני שיש סרטים רבים נוספים, אך אין ספק שהגדול מכולם הוא:
עולם הזמן
איזה סרט, איזה סרט. כל כך שקוף, כל כך ברור. הסרט מבוסס על האימרה: "זמן הוא כסף". במקום לסחור בטובין או במטבע, סוחרים בזמן חיים. מי שזמנו תם - עובר להתגורר בבית העלמין. ברור לחלוטין שהאנושות מבינה היטב היכן היא חיה, אך חוץ ממחאות, סרטים, צרחות, ומונחים כלכליים עמומים ולא מחייבים היא לכודה ואינה יכולה לעשות מאום מהסיבות שפורטו במאמר הקודם. שנה טובה.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
