ששיכן אותם בענני כבודו כסוכה

ימי ראש השנה ויום הכיפורים, ימי הזיכרון והדין, ימי חשבון הנפש הפרטי והלאומי, ימים של התבוננות פנימית המשפיעים עלינו שפע של אחדות והתלכדות בבורא ובאדם בישראל. הם המכוונים אותנו לשמחת חג הסוכות, החג שבו אנו מצווים לשבת בסוכה כפי שנאמר: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" [ויקרא כ"ג, מ"ג].

מאז צאת עם ישראל ממצרים מאות ואלפי שנים, אין שום רוח רעה המסוגלת להכריע את סוכת עם הנצח. אדם יושב בסוכה שרוחות מאיימות על יציבותה ועל קיומה, חם בה ביום ולפעמים קר בה בלילה, הסכך נוטה להתפרק, הקישוטים נרטבים, אור וצללים משמשים בה בערבוביה, ובכל זאת היא מחזיקה מעמד שבעה ימים.

עננים של כבוד

במסכת סוכה [י"א, ע"ב] מובאת מחלוקת ידועה בין רבי אליעזר לרבי עקיבא על אודות מצוות הישיבה בסוכה. רבי אליעזר אומר "ענני כבוד" היו, ורבי עקיבא אומר "סכות ממש" עשו להם. רבי אליעזר קובע כי בישיבה בסוכה עלינו להיזכר בחסדי ה' שנעשו לאבותינו במדבר השמם. לדעתו חשים אנו את חיבתו של הבורא לבניו, הוא סוכך ומגן עליהם בעת היותם במדבר ומקל עליהם בעת הימצאותם שם. העננים האלה אינם פיזיים בלבד, עננים אלו נועדו להצל על בני ישראל מפני החמה והקרה, לכוון אורחותם ולחצוץ בינם לבין אויביהם מסביב. הם מהווים סמל לשכינה החופפת על עם ישראל ומשרה קדושתה עליהם. עננים אלו הם אות כבוד והוקרה ומשמשים תעודת הערכה שהנה בורא העולם חופף עליהם ומשרה שכינתו ביניהם. על כן שמם של עננים אלו "ענני כבוד".

המילה "הושבתי" המופיעה למעלה, היא המציינת את הקשר ההדוק הקיים בין העם לבוראו. הוא שהושיב את בני ישראל באותן הסוכות. הוא שציוום לחוג את החג בעשיית סוכה, בקניית ארבעת המינים ובשמחת החג. הרמב"ן מפרש על פסוק "כי בסכות הושבתי את בני ישראל": "ענני כבוד לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט. כי ציווה שידעו הדורות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששיכן אותם בענני כבודו כסוכה".

בהמשך הוא מסביר שעשיית ענני הכבוד כסוכות באה להגן על עם ישראל. זכה העם למה שלא זכו עמים אחרים, הם כעם סגולה זכו להתגלות אלוקית יום-יום באמצעות ענני הכבוד. השכינה חפפה עליהם יומם וליל, עם ישראל חש בהתקרבותו של הבורא אליהם, תחושה זו היא שרוממה אותם וזקפה את קומתם הרוחנית. הימצאותו של הבורא בקרב העם חייבה אותם להיות אחראים למעשיהם ביתר שאת.

סוכות בעזרת השם

לדעת רבי עקיבא, החולק על דברי רבי אליעזר, קביעתו שסוכות אלו היו "סכות ממש" ובני ישראל עשאום. מתוך הפסוק עולה כי הבורא הוא שהושיב את בני ישראל בסוכות ולא הם שהושיבו את עצמם. לכאורה, על ידי הקמת הסוכות במדבר לא היה שום סממן לגילוי השכינה ולהשראתה בקרב עם ישראל, כמו כל עם נווד הנודד במדבר נזקקו גם אבותינו להקים סוכות ולסוכך עליהם מחום היום ומצינת הלילה. אין שום ייחודיות בסוכות אלה. מדוע הצטוו לדורות הבאים לחוג ולשבת בסוכות אלה?

הפרשנים מסבירים זאת שעל אף שסוכות אלו היו פשוטות והיו מעשי ידיהם של בני ישראל, הקב"ה הושיב אותם בסוכות לעשות זכר לדורות, שהרי בדרך הטבע לא היה בכוחן לגונן על אומה שלמה במשך ארבעים שנה. סוכות אלו היו ארעיות ולא מוגנות כל צרכן. בשביל המדבר הצחיח היו צריכים למשהו יציב ואיתן. למרבה הפלא התקיים עם ישראל פיזית בסוכות אלו על זקניו, נשיו וילדיו.

מעתה אף לרבי עקיבא בקביעתו יש משמעות לביטוי "הושבתי", כי אלמלא סיוע הבורא לא היה עם ישראל מסוגל להתקיים במשך תקופה ארוכה בסוכות מעין אלו. עתה ברור כי עלינו לחגוג ולעשות זכר לסוכות להודות לה' שאפשר והקל על קיום עמנו בתנאים מדבריים קשים. עשיית הסוכות במדבר אומנם הייתה מעשה טבעי, ואף על פי כן ביקשה התורה לחגוג את חג הסוכות ולהדגיש כי ללא סיוע הבורא לא היה ערך לסוכות שעשו אבותינו במדבר. סוככות הסוכות והגנתן על יושביהן במשך שנות שהייתם במדבר נעשו על ידי הבורא ולא היו תופעה טבעית כלל ועיקר.

הישיבה של עם ישראל במדבר תחת "ענני הכבוד" היא ההמשך של ישיבתנו בארץ ישראל "בסוכות ממש".