החגים, סוכות ושכנינו מסוריה

מעבר לגבול, במרחק אפסי מהבתים שלנו, נהרגים בני אדם שנבראו בצלם, במספרים מחרידים. מצד אחד, יש נטייה לומר, בעקבות הנרי קיסינג'ר, מדינאי יהודי-אמריקני ידוע, בזמן מלחמת אירן-עירק (1988-1980): "חבל ששני הצדדים לא יכולים להפסיד". יש לנו נטייה לומר זאת משום שחסידיו של אסד אינם חסידי ישראל והמורדים, גם הם לא אוהבי ציון גדולים. האם זו תגובה מתאימה? איך אנו כיהודים אמורים להגיב למה שמתרחש מעבר לגבול הסורי? עיון בכמה תפילות מרכזיות הנאמרות בימים אלו ייתן תשובה.

שני פיוטים בולטים בנוסח התפילה של עדות שונות בימים הנוראים מתייחסים ליחסה של היהדות לאומות העולם. בפיוט "ונתנה תוקף" נאמר: "וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן. כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ, מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ, כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי, וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם".

אבל מה הכוונה "באי עולם"? יהודים, גויים? לא מעט יהודים קוראים טקסט זה ומבינים שהוא מתייחס אך ורק ליהודים. לפי הפירוש שלהם, ברור כשמש שבימים הנוראים, היהודים בלבד עוברים לשיפוט לפני הקב"ה. בעיניהם, "באי עולם" הם יהודים - כל השאר: הם "כל השאר", וכל עוד הם מניחים לנו לנפשנו, נניח אותם לנפשם, לטוב ולרע.

אבל האם הפיוט הזה אכן מתייחס לבני ישראל בלבד? נעיין בטקסט שעליו הוא מבוסס. הפיוט מבוסס על משנה במסכת "ראש השנה", שם כתוב: "... בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, ... בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג 15) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂהֶם...".

בפיוט מרכזי אחר (וְיֶאֱתָיוּ [=ויבואו] כֹל לְעָבְדֶךָ) מודגש לא רק שה' דן כל בני האדם בראש השנה, אלא שהעולם כולו צפוי לבוא לעבוד את ה' בעתיד: וְיִזְבְּחוּ לְךָ אֶת זִבְחֵיהֶם... וְיַטּוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעָבְדֶךָ... וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ, וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה." בעתיד לבוא, הגויים יתנו לה' כתר מלוכה, אותו כתר המוזכר ב"קדושה" הנאמרת ברוב הוד והדר בתפילת מוסף. ואז בית ה' באמת יהיה בית תפילה לכל העמים, כפי שהבטיח הנביא ישעיהו.

אבל מה לעשות, כרגע העמים עוד לא מכירים באלוהים? לבעיה זו המסורת מציעה תשובה: בחג הסוכות בזמן המקדש, הקריבו 70 פרים. הגמרא במסכת סוכה (דף נה, ע"ב) שואלת, מדוע דווקא 70? ועונה: "כנגד שבעים אומות [=כל אומות העולם]." זאת אומרת, שבחג הסוכות המסורת היהודית ממשיכה את הקו האוניברסאלי של תפילות הימים הנוראים, ודואגת להביא קרבנות בשם ובעד כל אומות העולם. התורה מצווה על היהודים בסוכות, "ושמחת בחגיך", ושמחה זאת לא תהיה שלמה בלי התייחסות לכל האנושות.

בדורות האחרונים, בירך אותנו ה' במדינה, בצבא, במערכת רפואית. האם אנחנו באמת "עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (במדבר כג ט), או כדברי המן במגילת אסתר פרק ג' פסוק ח'" יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם..." או שמא אנחנו יכולים לבחור להיות אחרת, משום שסוף סוף אנחנו יכולים, ואין אנו יכולים לבזבז את הברכה שברך אותנו האל. ובכן כשצה"ל מקים בית-חולים שדה בגבול סוריה לטפל בנפגעי המלחמה האכזרית שם, הוא פועל לפי מיטב המסורת היהודית. על-ידי הצלת אומללים מסוריה, צה"ל מוסיף לשמחת חג של עם ישראל כולו.