שבתאי עזריאל עושה זאת שוב. הוא עתר לבית הדין לעבודה כנגד מינויו של אליעזר ריבלין, שופט גמלאי בן 71, שמתמנה לתפקיד נציב תלונות הציבור על השופטים.

שני דברים חובה שייאמרו כבר עתה: הראשון – ששבתאי צודק לחלוטין בטענתו שלא ייתכן למנות לתפקיד ציבורי חשוב ורגיש שכזה אדם בן 71 ויותר, ובמיוחד כאשר החוק הגדיר זאת אחרת. והשני – שאין לשבתאי שום סיכוי לזכות בעתירתו. מדובר בשופטים ישראלים, שהם כידוע בני אלים, וכמו שהם סידרו לעצמם בשנים האחרונות סידרה של ג'ובים ציבורים משובחים שמתחילים אותם רק מגיל 70 ויותר, ככה הם גם יזרקו בקרוב את שבתאי הזה ואת עתירתו הצידה, ואתם תוכלו לנבוח כמה שתרצו.

העתירה מצורפת בזאת לנוחותכם, אבל הבה נקל עליכם ונסקור את המתרחש:
תפקיד נציב תלונות הציבור על השופטים הומצא בזמנו בניסיון לשכך ולהרגיע את זעם הציבור שגילה (ועדיין מגלה כל פעם מחדש), מעשים תמוהים ופסולים של כמה שופטים, כאלה שמעלים שאלה לגבי עצם יכולתם וזכותם לשפוט אחרים, שלא לדבר על רמת הטימטום והטיפשות המתגלה לעיתים בחלק מהמעשים. בעיקרון, תפקיד הנציב אמור לתרום גם לשיפור דימויה של מערכת המשפט, וגם לאיכותה, אם מי שממלא אותו הוא אכן ראוי ואיכותי, ועוד נגיע לכך.

החוק קובע שלתפקיד הנציב יתמנה מי שכשיר לכהן כשופט ביהמ"ש העליון. אלא שבגיל 70 גם שופט בעליון חייב לפרוש לגמלאות ואינו כשיר יותר לכהן כשופט. מכאן ברור שמעבר לגיל הזה אדם אינו יכול להתמנות לנציב הקבילות על השופטים. אלא שמשום מה, אולי בגלל שזה ג'וב שניתן בקביעות רק לשופטים מהעליון, ממנים אותם גם מעבר לגיל הזה, ושיקפצו להם החוק והמחוקק גם יחד. כך עשו כשמינו את השופטת לשעבר טובה שטרסברג, כך עשו כשמינו את השופט לשעבר אליעזר גולדברג, והחודש מתכננים למנות כך גם את השופט אליעזר ריבלין. כולם גמלאי ביהמ"ש העליון וכולם היו מעבר לגיל 70 שעה שמונו לקריירה החדשה והרעננה שלהם כנציבי התלונות.

ועכשיו בא שבתאי עזריאל, פעיל ולוחם ציבורי ותיק, ומנסה לשים קץ לתופעה, כשהוא טוען שגם שופטים בגמלאות צריכים להיות כפופים לחוק. מעצם הטענה הזו אתם כבר מבינים למה הוא יפסיד את העתירה.

ומי ישפוט בעתירה? הייתכן ששופטי הבג"ץ, אלה שהג'וב הזה (ואחרים כמוהו) מחכה להם ביום שהם יגיעו לגיל הפרישה, הם שידונו בנושא הנוגע להם אישית? או הייתכן שהם ידונו בשאלת מינויו הנוכחי של חברם להרכבי השיפוט אליעזר ריבלין? ואל נא תזלזלו בג'וב הזה, בתנאים הנוחים או במשכורת המדהימה שהוא נושא עימו. הלוואי על כולנו, גם בלי הפנסיה הנוספת מהעליון.

וזה המקום להערת אגב: נציב הקבילות אמור לטפל בתלונות הציבור על שופטים, אך משום מה התקבע נוהג שהג'וב הזה מיועד רק לשופטים לשעבר מהעליון. אבל למה? אם אפשר היה למנות למבקר המדינה סתם שופט מהמחוזי (מיכה לינדנשטראוס בעבר, יוסי שפירא בהווה), והוא היה מוסמך לבקר ולהעיר גם לשרים וגם לרמטכ"ל, בלי שבעצמו היה אי פעם שר, רמטכ"ל או לוחם, למה אי-אפשר למנות שופט מחוזי גם כנציב קבילות על השופטים? וכי סתם פרופ' למשפטים (כמו דניאל פרידמן, למשל) לא יכול להיבחר כנציב תלונות על השופטים? רק שופטי העליון בגמלאות מתאימים?

ואם כבר בהתאמות לתפקיד אנו עוסקים, שבתאי עזריאלי מזכיר בעתירתו שאליעזר ריבלין היה מי שקבע בזמנו שהשופטת הילה כהן, זו שזייפה ופיברקה פרוטוקולים שלמים בבית המשפט בחיפה, ראויה ויכולה להישאר בתפקידה כשופטת. ריבלין אף נזף בזמנו במי שהתלוננו עליה. שבתאי חושב וכותב בעתירתו שזה ודאי אמור לפסול אותו לתפקיד, ולא מבין שזו בדיוק הסיבה שבחרו אותו לתפקיד. הרי ברור שאם ריבלין יהיה נציב קבילות הציבור על השופטים אז כמות התלונות תפחת ותרד משנה לשנה וככה כולנו נבין שהמצב השתפר, לא?

מכל מקום, מאחר שמינוי הנציב נוגע ליחסי עבודה בין המדינה לבין העובד החדש שלה (נציב הקבילות), הלך שבתאי עזריאל עם עתירתו לבית הדין האיזורי לעבודה. אלא שזה, שלא מחפש להסתבך מול שופטי העליון רבי-העוצמה, הכריז שאין לו סמכות לדון בעתירה וברח מהנושא. שבתאי ערער מייד לבית הדין הארצי לעבודה וטען שחובתו כן לדון בעתירה, ונשיאתו, נילי ארד, החליטה לדון בשאלה העקרונית מייד אחרי החג. בינתיים היא ביקשה את תגובת פרקליטות המדינה לשאלת סמכות בית הדין.

עכשיו מתחיל להיות מעניין. השופטת נילי ארד, למי שלא זוכר, הייתה פעם בכירה בפרקליטות ואפילו מנכ"ל משרד המשפטים. היא אישה כוחנית, בת טיפוחיה של דורית ביניש, ומי שמונתה לראשות ביה"ד הארצי לעבודה ברגע האחרון שלה בגיל 67, רק הודות לכך שהנשיא הקודם סטיב אדלר "שוכנע" להקדים פרישתו כדי שהיא תתמנה. אז ארד יודעת מצוין איך בדיוק עושים מינויים בכל גיל, ומהפרקליטות היא למדה איך חבר מביא חבר ולמה לא דורכים על יבלות. אבל מצד שני היא יודעת שזו גם ההזדמנות ההיסטורית שלה לקבוע ולרשום על שמה לדורות את סמכותו ועוצמתו של בית הדין לעבודה.

לכן יהיה מעניין.
לא כי יקבלו את העתירה של שבתאי. סטטיסטית יש יותר סיכוי ששבתאי וצדק הקפואים יפגשו ויתנגשו זה עם זה חזיתית במערכת השמש, מאשר ששבתאי ישיג את הצדק שלו במערכת המשפט שלנו. אבל יש סיכוי מצוין שנילי ארד תחליט שבית המשפט שלה, בית הדין הארצי לעבודה, הוא שמוסמך לדון בעתידם של החברים שלה, הקולגות מביהמ"ש העליון, אלה שמחכים לג'וב הציבורי הבא שלהם שמתחיל רק בגיל 70. ונציב התלונות הוא לא הג'וב היחיד שמחכה. יש להם עוד כמה כאלה, ועצם הידיעה שגורלם בידיה יכולה די לשעשע אותה.

ואחרי שהיא תקבע שהיא המוסמכת להחליט, ותבהיר לכל העולם שבידיה עוצמה המקבילה לבג"ץ, ואחרי שהיא תקבל מכל הפרשנים העיתונאים את כל הרספקט והכבוד, ותחרות את רישומה בתולדות המשפט העברי, אז היא תזרוק את שבתאי ועתירתו מכל מדרגות, או תדרדר אותו מדרגה-מדרגה מלווה באיזה נימוק משפטי. ולא חשוב איזה. כי בסופו של דבר, גם נילי ארד, נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה, תגיע השנה (ב-19 לדצמבר) לגיל 70 ותידרש לצאת לגמלאות, ואז החברים הוותיקים ממשרד המשפטים יתבקשו לסדר גם לה איזה ג'וב ציבורי חדש, כזה שמתחילים אותו בגיל 70. ותבינו שגם לה, כמו לכל הקולגות שלה לכס השיפוט בכל הערכאות ובכל בתי הדין, למשפחה, לעבודה, לפלילים, למינהלי ולערעורים, שהדבר האחרון שבא להם שיעמוד להם בדרכם למינוי הבא שלהם, זה איזה שבתאי עזריאל כזה עם העתירות שלו, שמבקשות מבני האלים להתנהג כבני אדם.