באחד הערבים בחג הסוכות
בערוץ הטלוויזיה נדהמתי לראות
מורה מוסלמית עטויה חיג'אב
פניה נאות מאופרות
דיבורה קולח רהוט ובמידה מסוימת חצוף.
ערבית מלמדת בבית ספר יהודי ממלכתי.
ובכן ממה שעיניי ראו ואוזניי שמעו,
לא את השפה הערבית בלבד היא מלמדת,
יותר מכל חשוב לה להקנות לתלמידיה היהודים
את עיקרי הדת המוסלמית.
וכך בדרכי ערמה היא מחדירה את האמונה המוסלמית,
הילדים הרכים כבני העשר נבוכים מול המורה הנחרצת,
שמהם דורשת לבנות מסגד מחומרים שהביאה לכיתה.
התלמידים הממושמעים עושים את המלאכה
אך חשים חוסר נוחות בלשון המעטה, מול המשימה המשונה.
ואני אינני יודעת עד כמה מצויים הם בעיקרי הדת היהודית.
ההתרחשויות בשיעורים מגיעות לידיעת ההורים הנסערים,
הם לא נשארים אדישים ולמנהלת בית הספר הם ממהרים ומתלוננים.
את לימוד השפה הערבית המורה מתכוונת לעשות,
באמצעות הדת המוסלמית. מה לזה וללימוד השפה הערבית?
והמנהלת טלפונים נסערים ממשיכה לקבל מהורים מודאגים משיטת הלימודים.
והמורה מוזמנת לשיחה עם המנהלת שמבהירה לה שאינה יכולה להמשיך
בשיטת ההוראה הנדונה וחובה עליה ללמד בהתאם לתוכניות הלימודים שאותן יש לקיים.
אך המורה המוסלמית האדוקה בנחרצות על דעתה עומדת
שזו דרכה ללמד ערבית ואין ממנה לסגת.
והרב
שי פירון שר החינוך
הוא שהעלה על נס את החדרת
המורים הערבים - המוסלמים
למערכת החינוך היהודית.
האם בכוונתו לדאוג לשוויון בנטל?
שמורים בני תורה מחוסרי עבודה ילמדו במערכת החינוך הערבית.
גם הם זקוקים למקום עבודה וכך ילמדו הם את השפה העברית.
ופליאה אני נמלאת ועמה חרדה גדולה כאשת חינוך ותיקה
על מה ולמה לנו זו הצרה והמצוקה?
בדרכי עקיפין ובערמה רוצה זו המורה
לבלבל דעתם ואולי להמיר את דתם של ילדים רכים!
ולשר החינוך הרב המלומד שי פירון, ששנים שקד ולימד תורה, נביאים וכתובים.
רב לך כבוד שר החינוך מעשות כדבר הזה,
ה"סנונית" הראשונה שבה נוכחתי, כבר הוכיחה את כוונותיה,
ואין היא מתכוונת לסגת מדרכיה!
