תודה למוסף הספרותי של הארץ

לפני שבוע יצאתי בהתרסה נגד מאמר שכתב בני ציפר, עורך המוסף "תרבות וספרות" בעיתון הארץ, שהתייחס אל העיר בת ים כאל מדבר של שיכונים, עיר ,שלדבריו, הוא לא ביקר בה.
הפעם אני רוצה להודות לבני ציפר על חוויה שירית, אליה התוודעתי במוסף שבעריכתו ביום שישי (11.10), כשקראתי שניים משיריו של המשורר שלמה חתוכה "ירושלים של מטה" ו"מכתב לנער מהפריפריה". תודה לבני ציפר, שפתח את שערי המוסף למשבי רוח רעננים הנושבים משירתו של שלמה חתוכה.

שלמה חתוכה בן למשפחה של יוצאי תימן, משורר ופעיל חברתי, מלמד מתמטיקה לפרנסתו. עוצמת המלה הכתובה בשירו "ירושלים של מטה" מצליחה לנפץ לרסיסים את חומות האידיאליזציה שבנינו, וזועקת כמיהה עזה לחברה, בה לא יהיה מקום לקוטביות חברתית -

"כְּשֶׁרִאשׁוֹנֵי הַתֵּימָנִים הִגִּיעוּ אֶל יְרוּשָׁלַיִם, הִשְׁאִירוּ אוֹתָם
מִחוּץ לַחוֹמוֹת,
הָיִיתִי נִזְכָּר בַּהֶם בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיִיתִי נִשְׁאָר לַעֲמֹד
מִחוּץ לַדִּיסְקוֹטֶק".

בהמשך שלמה חתוכה מוריד אותנו מההתמכרות לִסְפֵרוֹת שמימיות לאומניות בירושלים של מעלה. הוא מצליח להוביל אותנו בחוטי קסם של שירו ולהיטיב להתבונן יחד איתו בירושלים של מטה. יחד אנחנו חשים בכאבה של המציאות שהתמקמה לה כאן למטה בין סמטאות העיר -

"בִחֱיָאת יְרוּשָׁלַיִם
מָצָאת עםִ מִי לְהִתְעַסֵּק:
הַמִּדְבָּר הֶעֱנִיק לָנוּ
זִכָּרוֹן שֶׁל בֶּדוּאִים.

לֹא תַּשְׁכִּיחִי זֹאת מִמֶּנִּי,
לֹא בְּיִחוּסֵךְ כְּבַת הָרִים
וְלֹא בִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג לְבָנִים
לֹא בְּקִסְמָן שֶׁל שַׁגְרִירֻיּוֹת זָרוֹת
וְלֹא בְּשָׁלֹש דָּתוֹת וְאֶלֶף כִּתּוֹת
הַמְּסַמְּמוֹת אֶת הַמְּחַזְּרִים,
לֹא בְּגִשְׁרֵי מֵיתָרִים
וּבֶטַח לֹא
בִּדְמָעוֹת שֶׁל צַנְחָנִים.

אני מודה למשורר שלמה חתוכה איש המזרח על הקול ההומאני והאנושי בשירו, הרגיש לכאבו של האחר החי בתוכנו. קול המכיר שבעיר הזו חיים גם "עַרְבִיֵּי סִילְוָאן".

אני מודה למשורר בן המזרח המעלה על נס את ערך החיים, כי טוב לחיות בעד ארצנו, וקורא ב"מכתב לנער מהפריפריה" למאוס בזבח קורבנות של נעורים חיים, למאוס בזבחים ובקורבנות הקוראים את הקריאה המגייסת אותם לטוב למות בעד ארצנו.

כבשה אותי קריאתו של שלמה חתוכה אל הנער מהפרפריה לא להסתכל על החיים דרך כַּוֶּנֶת מתכות ורובים. להעניק את החיים לחיים. היום כאשר אני בשלהי העשור השמיני לחיי, אני מבקש מכל בני דורי שנעשה חשבון נפש ונאזין לצעקה של המשורר שלמה חתוכה, הפונה במכתב לנער מהפריפריה, לקרוא את המכתב כדי לתקן -

"גַּם כָכָה
לֹא תַּשִּׁיג דָּבָר
כָּל הַהַבְטָחוֹת
שְׁמוּרוֹת לַלְּבָנִים
וְכָל הַהֲנָחוֹת
מֻבְטָחוֹת לְיַלְדֵיהֶם
וְגַם כָכָה הַזְּכֻיּוֹת
שְׁקוּלוֹת פָּחוֹת מֵהַדְּמָעוֹת
שֶׁל אִמְּךָ
אוֹ שֶׁל אִמּוֹ.

תודה לשלמה חתוכה על שני השירים. תודה לבני ציפר עורך המוסף "תרבות וספרות" בעיתון הארץ שפרסם את שני השירים.