פרס נובל הוא פסגת הכבוד העולמי. בשונה ממדליות זהב אולימפיות ופרסי אוסקר בקולנוע - פרס נובל מוענק לפורצי דרך, כאלה שאשכרה משנים את העולם ומשפרים את איכות חיי תושבי כדור הארץ.
צרכני התקשורת קיבלו ביום אחד באמצע אוקטובר 1994, שתי דרמות מתנגשות. מנהיגי ישראל רבין ופרס בפסגת הכבוד העולמי, והחיילים נחשון וקסמן וניר פורז (הי"ד) סיימו את חייהם. וקסמן נרצח על-ידי חוטפיו, ופורז נהרג במהלך ניסיון חילוצו. השר
יוסי שריד הגדיר את המציאות הזאת כ"מחזה אבסורד".
הכעיס אותי לפתוח (15.10.13) עיתונים ולא למצוא אף לא מילה אחת בנושא. למרות שחלפו 19 שנה מאותו יום באמצע אוקטובר 1994 - המציאות שלנו מתגפפת עם אותם מסרים. הטרוריסטים עדיין מפנטזים על חטיפת חייל, כשבמקביל, ציפורה לבני מנהלת שיחות סרק עם הפלשתינים.
באותו יום מר, ראו צופי מהדורות החדשות את מנהיגי ישראל, ראש הממשלה רבין, והשרים פרס ושריד, מטילים את האחריות להחזרתו של החייל וקסמן על הרשות הפלשתינית. רבין אמר שהתוצאות יקבעו את ההמשך.
(כצפוי) חתן פרס נובל לשלום,
יאסר ערפאת, כשל במבחן שהציבו בפניו רבין, פרס ושריד. המנהיגים שלנו לא הבינו עם מי יש להם עסק. חלפו ארבעה ימי אבל, והנה - פיגוע תופת בכיכר דיזנגוף (19.10.94). אוטובוס עמוס נוסעים התפוצץ, וצופי הטלוויזיה ראו תמונות מחרידות של אנשי זק"א (אז קראו להם "חסד של אמת") מלקטים חלקי גופות.
חודשיים אחרי (10.12.94) - ניצבו על אותה במה מכובדת שלושת חתני פרס נובל לשלום. ישראל לבשה חג, וערפאת לבש מדי זית - בלי האקדח. שמענו נאומי שלום נמלצים ודביקים (שלום של אמיצים), וצרכני האשליות הסניפו.
בינואר 1995 - פיגוע נורא בצומת בית-ליד. חתני פרס נובל ל(קורבנות) שלום רבין ופרס צללו בסקרים, אפרופו "רבין היה ענק".
שורה תחתונה: בגלל לחצם של צרכני האשליות, אנחנו נמשיך לרוץ סביב זנבנו, והפלשתינים יכינו את עצמם לסיבוב הבא. איך אמר
אחמד יאסין? "ישראל לא תשרוד הרבה ניצחונות..."
הלכתי לארכיון.
