מפלגות ורשימות

ב-15 השנים האחרונות, חל שינוי בהרכב חברי המועצות המוניציפליות - מקטנות ועד גדולות. יותר ויותר חברי עירייה הם בעצם "קבלני קולות" אפורים ללא חזון וללא השקפה, שמביאים אותם לתוך הנהגת ומועצת הישוב המוניציפלי.

רבים יטענו, כי ה"פוליטיקה משחיתה". זה נכון, אבל בכל זאת צריך לשאול כיצד הרמה האנושית - של הנבחרים הללו, ירדה עד כדי כך ש"קבלני הקולות" הם החלק הדומיננטי במועצות המוניציפליות, ובעשור האחרון זה מתחיל להתבטא גם בראשי המועצות המוניציפליות הללו?

המילה "מפלגה" מעוררת גועל אצל רוב הציבור ולכן התנודה היא לבחור "נציגים עצמאיים" ובמיוחד "ראש רשות מוניציפלית" עצמאי. התהליך הזה - יחד עם הישחקות כוחן של המפלגות ובראשן מפלגת העבודה (שעד לפני כ-15 שנה שלטה בממשל המקומי), הביאו לכך שראשי רשויות רבות, שנבחרו בתחילה לתפקידם על-ידי מפלגה זו או אחרת, הפכו לראשי "רשימות עצמאיות" והציבור נתן להם את העידוד האלקטוראלי המקסימלי לכך עד שמפלגתן (ברשות המוניציפלית) נעלמה.

הציבור הביא לכך בהאמינו כי ה"עצמאות" הזו תקטין את השחיתות. והינה, גם מועמדים "אנונימיים" למדו שהציבור אוהב "עצמאיים" וכך צצו "רשימות עצמאיות" למכביר ואפילו נבחרו ראשי רשויות שנבחרו ללא תיווך מפלגתי, אלא על-פי ה"רשימה העצמאית" מלכתחילה. אבל בשטח קרה ההיפך. ה"עצמאות" החדשה הביאה אפרוריות גדולה יותר ואילו ראשי הרשויות שבאו מהאגף ה"עצמאי", הפכו לחופשיים יותר לנווט כפי רצונם, אך לאוו דווקא לטובת הציבור.

המפלגה היא לא פעם ה"רע במיעוטו", משום שהיא מאפשרת ליותר ויותר פרטים להתמודד על המקום הראוי לרשימה המקומית מבלי שיהיו רק "קבלני קולות" אפורים, אלא יהיו גם אנשי מקצוע ומנהל תקין.

למפלגה - עם כל החסרונות שלה, יש לה גם את האפשרות להגביל ראשי רשויות לעשות במשרות, בתקציבים ובישוב ככל העולה על רוחם. אבל ברגע שהמפלגה נעלמת, יכול ראש הרשימה להכניס לרשימתו את מי שיחפוץ ואחר-כך הם תלויים בו מקדנציה לקדנציה ומאפשרים לו לעשות עימם ככל העולה על רוחם. יתרה מכך, ראש רשימה שמעוניין להיכנס בכוח רב כמה שיותר למועצת הרשות ואף לעמוד בראשה, חייב "קבלני קולות" פרטיים טובים כתחליף למנגנון המפלגתי שהיה מספק זאת למפלגה. אבל בסיטואציה החדשה, הרי ש"קבלני הקולות" דורשים לא רק מימוש אינטרסים, אלא מקום במועצת הרשות ולא פעם מקום עבודה מסודר לכל החיים כמ"מ ראש הרשות או סגנו וראש הרשימה מבכר אותם על-פני נבחרים איכותיים.

לאחרונה החלה לעלות גם הדרישה שחבר מועצה מוניציפלית יקבל שכר מלא. לרבים זה נראה הוגן, אבל התוצאה שעלולה לבוא ממיוש דרישה זו מכך - ובעיקר עקב ריבויים של "קבלני קולות" מדרגות נמוכות בכל ה"רשימות העצמאיות", תהיה שנציגים מתחת לבינוני, ישתלטו סופית על אותן מועצות מוניציפליות.

אין ספק שגם בעבר - כאשר המפלגות שלטו בשטח, הצליחו "קבלני קולות" אלו או אחרים לשדרג את עצמם למועצות המוניציפליות, אבל כיום זה הפך לאינפלציה ברשויות רבות מספור ואף בערים הגדולות יותר.

הכוח ה"עצמאי" הניתן לראש רשימה - ובמיוחד לראש רשות, מביא לכך שלאחר הבחירות יהפכו ועדות המכרזים למשרות ו/או לפרויקטים כלכליים לבדיחה וכל אותם נציגים שראש הרשות הכניסם למועצת הרשות יצביעו כרצונו וללא חשש מביקורת ציבורית על מעלליהם. מי שבכל זאת ינסה להציג אינטרס ציבורי יודח.

במקרים אחרים, "קבלני הקולות" שהפכו לחברי מועצת הרשות, פועלים על-פי האינטרסים שלהם וללא שיקולים של טובת הרשות ופיתוחה. ב"רשימות העצמאיות" לא קיימת "חרב" הביקורת והאפשרות שמנגנון דמוקרטי יחליף את הסורחים ולכן ההפקרות חוגגת. המינויים ה"מקצועיים" אינם יותר מקצועיים, משום שהם נקבעים על-פי רצונם של "קבלני קולות" ושל ראש רשות. אותו ראש רשות חופשי מביקורת על מעשיו ב"רשימה העצמאית" שלו.

זה נשמע אולי מוזר, אבל פליטתם של חברי מועצת עיר משכילים, לוחמים, מקצועיים וישרים מהמועצות המוניציפליות ב-15 שנה האחרונות, אירע דווקא משום ירידת קרנן של המפלגות - ובמיוחד הגדולות, בקרבות המוניציפליים. לא רק מפלגת העבודה כמעט נעלמה כליל מהקרבות המוניציפליים, אלא גם הליכוד ועל האחרות - שצצות ונעלמות כמו פטריות (קדימה כמשל...) אין להרחיב את הדיבור מכוח השפעתן המוניציפלית האפסית.

זו - למרבה ההפתעה, הסיבה העיקרית שעשרות ראשי רשויות מוניציפליות חשודים ומסתבכים בפלילים. מכאן שמה שמצפה לנו אחרי הבחירות המוניציפליות איננו בבחינת "עתיד ורוד".