עילויי הקומבינות

איך שגלגל מסתובב לו! שוב חזרו אלינו מי פינות אפלות שני פוליטרוקים וקומבינטורים לעת מצוא, אל קדמת הבמה הפוליטית כדי לזהמה ולהרעיל אותה ברעל השנאה והפלגנות: אריה דרעי וידידו הטוב, אביגדור ליברמן. צמד חמד הרוחש ובוחש בפוליטיקה הישראלית מאז שנות ה-90, וכוחם עדיין במותניהם.

ראו מה ניסו לעולל בירושלים, באילו דרכים עקלקלות, קומבינות מכוערות שנרקמו במרתפים של חצרות "גדולי תורה" ול"ו צדיקים שחלקם בילה זמן מה מאחורי סורג ובריח. גם מקומו של דרעי לא נפקד מהאגף התורני, איך לא, של כלא מעשיהו, כי כל מעשיו היו טהורים ורק השופטים המשוקצים הפלילו אותו סתם! הוא היה זכאי רק שהממסד הדורסני החליט לשפד אותו.

המבוגרים מבין הקוראים וודאי זוכרים את פרשת "בר און-חברון", אותו ניסיון מוצלח של המצד דרעי-ליברמן, ורשלנותו של ראש הממשלה, נתניהו, למנות את עו"ד בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כדי שזה יוקיר להם תודה ויסגור את תיקו של דרעי וחבריו, אשר ברבות הימים נידונו גם למאסר. הצמד פעל בצורה מופלאה, אך בלתי כשרה בעליל. עובדה היא שרק שלושה ימים בלבד היה בר-און יועץ משפטי לממשלה.

לא דרעי ולא ליברמן הועמדו לדין, למרות ההמלצות של פרקליטת המדינה. גם האחרים שהוחשדו שלא בכשרים לא הועמדו לדין. אין טעם להיכנס לפרשנות המשפטית, לטענות השונות וההסברים המלומדים שליוו פרשה זו. נאמר רק שמבחינת ההיגיינה הציבורית, טוהר המידות ושלטון החוק, הפרשה לא הוסיפה כבוד לישראל.

השנים עברו וצמד דרעי-ליברמן לא נח. הפרשיות הפוליטיות בהן היו מעורבים השניים לא נפסקו בסיום פרשת בר-און-חברון. דרעי ריצה, בינתיים, עונש מאסר וליברמן נמצא בפני הכרעה משפטית קרבה מאוד. מסתבר שלא נס לחם. שני החברים החליטו שמועמדם לראשות עיריית ירושלים יהיה משה ליאון. לכאורה, לגיטימי לחלוטין להריץ מועמד, כי כך עובדת הפוליטיקה. מאידך, המהלך היה מביש, כוחני מאוד וגדוש קומבינות פוליטיות שבינן לבין טובת תושבי ירושלים, רחמנא לצלן, היה מרחק רב מאוד. מה שדרעי-ליברמן חיפשו ברור לכל: איש מטעמם שיסור להוראותיהם וינהג בירושלים לפי קווי המתאר שהם יקבעו.

גבות רבות הורמו על עצם החיבור המוזר הזה בין איש דתי-חרדי לבין איש המייצג את ההיפך הגמור, היינו אוכלוסיה מגוונת מאוד, בלתי דתית ברובה, בעלת תפיסות עולם מנוגדות לגמרי לאלה של עולם הישובות של דרעי וחבריו, וודאי בכל הקשור לנושאי דת ומדינה, מעמד אישי, וכדומה. הפער העצום בין שתי האוכלוסיות המיוצגות על-ידי דרעי-ליברמן, לא הפריע לצמד לשתף פעולה בניסיון להמליך מלך חדש בירושלים. הקומבינה לא צלחה. סביר להניח שהלקחים יופקו. המשקעים שהותיר הכישלון שלהם משמעותיים.

ליברמן ודרעי כועסים מאוד על ראש הממשלה. הם ציפו שנתניהו יתן את הכשרו לקומבינה, אך נתניהו הפתיע ומשך את ידו מכך. יודעי דבר יודעים לספר, שברית הזוגיות בין נתניהו וליברמן, הלא היא ליכוד-ביתנו, אינה ממש במיטבה. ישנם המושכים מכאן ומכאן כדי לפרק את החבילה שלא הביאה לשום תוצאה מקווה על-ידי הוגי הברית.

דרעי נמצא גם הוא בעיצומו של מאבק פוליטי פנים מפלגתי העלול / עשוי להוביל להתפרקות ש"ס. לא מן הנמנע שמאמצי הצמד להמליך את ליאון נועד, בין היתר, לחזק את מעמדם פנימה בתוך מפלגותיהם. והאמת היא ששתי המפלגות הללו, ישראל ביתנו וגם ש"ס, הפכו מזמן לבלתי נחוצות בעליל, אך השבטיות הישראלית, השנאה העדתית ואינטרסים בזויים, הם אלה אשר מנשימים את הצמד ואת שתי המפלגות האנכרוניסטיות, המאוד עדתיות, הללו. אולי הגיע הזמן שדמויות ארכאיות כמו דרעי וליברמן, שבינם לבין מנהיגות מדינית אין ולא כלום, ייעלמו מן הנוף שלנו.