הרב הראשי טעה בהלכה פשוטה וידועה

הרב הראשי החדש דוד לאו מיהר להגיב לתקשורת על חשיפת כלבוטק, בדבר ההתעללות בתרנגולות לפני שחיטתן. בין היתר קבע בצורה נחרצת, כי "התרנגולות הגוססות (דבר שבעצם לא נראה בסרט - א.ל.) ודאי שאינן ראויות לשחיטה כשרה". "פסיקתו ההלכתית" כביכול של לאו לגבי עוף גוסס מוטעית - ועוד איך! להלן הלכות פסוקות וחד-משמעיות בנושא זה, בניגוד גמור לדברי לאו.

בשולחן ערוך יורה דעה, הלכות שחיטה, סימן י"ז, סעיף א', נפסק: "השוחט את המסוכנת (=בהמה מסוכנת העומדת למות, כמתברר מהמשך הדברים - א.ל.) ...אם פרכסה בסוף השחיטה, הרי זו מותרת". מהו הפרכוס בעוף: "אפילו עיפעף בלבד, או כישכש בזנבו, הרי זה פרכוס" - והתרנגולת כשרה ומותרת באכילה, כפוף כמובן לבדיקת טריפות כמקובל לאחר השחיטה. (האמור כאן אינו חל לגבי מקרה שבו פצעו את העוף, בנסיבות כלשהן, בכוונה להמיתו, אך הרי במקרה שלנו כמובן לא מדובר בכך).

בסעיף ג' מוסיף מרן המחבר, רבי יוסף קארו, לגבי בהמות בלבד: "דבר זה - פרכוס - אין בו איסור, אלא כל הרוצה להחמיר על עצמו (=גדולי החכמים - א.ל.) בדבר זה, הרי זה משובח". שימו לב: חומרה זו נאמרה לגבי בהמות, ולא לגבי עופות!

נושאי הכלים, כגון "פרי מגדים", מסבירים שדי בסימן קל של חיים לאחר השחיטה, משום ששחיטת עוף נעשית במהירות, תוך מספר שניות. אם השוחט מצא לפני השחיטה שהעוף חי, כמעט בטוח שיש בו עדיין חיים לאחר השחיטה, בתנאי של פרכוס קל.

אלו פסיקות חד-משמעיות לקולא, ללא ערעור של איש. יסוד ההלכה הוא בפרק ב' במסכת חולין, דף ל"ז במשנה ובגמרא, ברמב"ם בהלכות מאכלות אסורות (פרק ד') ובכל הפוסקים האחרים.

זאת ועוד: בסימן ס', סעיף א', פוסק המחבר, כי מי "שאכלה סם המוות שהורג את הבהמה" - הרי זו מותרת.

בכל הדורות נהגו ישראל למהר ולשחוט בהמה או עוף גוססים, לפני שימותו, כדי שלא להפסיד ממון. אז על מה אתה מדבר, הרב דוד לאו?!