למרות שנראה כאילו התקשורת עוסקת באנשים, היא עוסקת בסמלים. ברגע מסוים, עוזבת הדמות את מי שהיא - אדם מסוים עם ביוגרפיה מסוימת - והופכת לסמל מייצג של חברה, תקופה, השקפת עולם. היסטורית, הורתו של השמאל הישראלי נעוצה במזרח אירופה. העלייה השנייה שמנהיגיה הובילו את היישוב העברי והמדינה עשרות שנים, הורכבה אף היא מ"רוסים", השם הכולל הניתן מתוך עצלות למי שהגיע מחבר המדינות לשעבר.
אביגדור ליברמן - דמותו הציבורית - מייצג את ציבור העולים ה"טרי" יותר, שהגיע ארצה בשנות ה-70 וביתר שאת בשנות ה-90 ואילך.
העולים הללו נמלטו מ"גן העדן" הסוציאליסטי-קומוניסטי ולכן אי-אפשר היה למכור להם את החזון השמאלי הכלכלי. נוסף על כך, הם היו משוחררים מהאינדוקטרינציה של התקשורת והאקדמיה ביחס לסכסוך המדיני, ולכן שפטו את המצב בעיניים ריאליסטיות. מבחינתם, ברור שזאת ארצנו ומי שמבקש להרוג בנו הוא אויב ולא לוחם חופש.
אינטלקטואלים מקרב העולים שפגשתי במשך השנים, הזדעזעו מהבון טון החד-צדדי בתרבות באקדמיה ובתקשורת הישראלית, שהתיימר להכתיב מה נכון לחשוב, את מי צריך לרומם וממי ראוי להתרחק. באופן פרדוקסלי, העולים הללו, אנשים חושבים ומעמיקים, זיהו בקרב האליטה הוותיקה בישראל נטיות טוטליטריות. משום כך, דווקא מכיוון שביקשו דיאלוג, התפלצו כשנוכחו לדעת שהם מוצגים כ"סכנה לדמוקרטיה". בארצות שמהן הגיעו, כך סומנו אויבי המשטר.
כך, בנסיבות העתים, הפך ליברמן לסמל לישראל האחרת, זו שישראל הראשונה פוחדת מפניה. הוא עצמו לא טמן ידו בצלחת והביע דעות מאוד לא תקינות-פוליטית. האליטה הישראלית התביישה בו כשר החוץ שלה; אנשיה מעדיפים קוקטיילים אירופים עם פלשתינים ולא שמחים להרוס מסיבות.
כתבתי בעבר שתוכנית כמו "ארץ נהדרת" מהדהדת את השיח הפנימי (היום נוסיף גם רשתות חברתיות) של השמאל הישראלי. בגלריית הדמויות של "ארץ" בלט הסטריאוטיפ הגזעני שעשו יוצרי התוכנית לדמותו של ליברמן. באמצעותו אפשר ללמוד מה דעתה של האליטה הישנה על העולים מ"רוסיה". כל הרעות של המשטר הסובייטי הופלו על מנהיג "ישראל ביתנו". הוא הוצג כפשיסט, גזען, מחרחר מלחמה, גנגסטר, עילג, שרק טובתו האישית לנגד עיניו ומעולם לא היה ישראלי "משלנו". מהדורה עכשווית של סטלין, שלא לומר יותר מזה.
כך כתב עיתונאי
ידיעות אחרונות יגאל סרנה, לפני מספר ימים: "לכל ידידי וישראלים אחרים שמתלבטים אם להישאר פה או לעוף לעולם החופשי... חכו ליום רביעי. אז נופלת ההכרעה לגבי גורל הארץ. חד וחלק... אם יצא ליברמן נקי או אשם ובלי קלון, הוא ראש הממשלה הבא, והארץ שביבי כבר הכינה לקראת זה תיראה אחרת לגמרי: גרורה רוסית רודפת ביקורת והומואים, אוכלת חזיר וחרדית (בשל הברית עם דרעי). לא במקרה, סרנה מזכיר את נתן זך ויורם קניוק ואחרים, שהתמחו בשפיכת מרירתם על החברה הישראלית ש"סטתה" מהדרך שהועידו לה.
גם פה אפשר לראות בבירור שלא ליברמן האיש עומד בלב הדברים, אלא התופעה - ליברמן כמייצג ציבור גדול המתייחס לשמאל הישראלי כחבורה ילדותית שחטפו לה את הבובה ("גנבו לה את המדינה") והיא רוקעת ברגליה בדרישה להחזירה. הביטוי "גרורה רוסית" מקשר את ליברמן ובעצם את רוב העולים שהגיעו משם עם פוטין והאסוציאציות השליליות העולות אתו.
זאת מסורת ידועה בשמאל ביחס ליריבים פוליטיים - מנחם בגין הוא דוגמה מצוינת. האיש, שאוהבים להתרפק עליו כעל מעוז הדמוקרטיה, הוצג במשך שנים כפשיסט ומחרחר מלחמה ואויב הדמוקרטיה. כיום לא מתקיים באמת דיאלוג תרבותי בין המחנות, אלא תקיפה אַד-הומינם, לגופו של אדם ולא לגופן של עובדות. האם פסק הדין יגרום לחשבון נפש?
|
זחאלקה, לך ללמוד היסטוריה
|
|
|
|
|
 זחאלקה. "אין הר הבית" [צילום: פלאש 90]
|
ח"כ ג'מאל זחאלקה אמר השבוע בדיון בוועדת הפנים: "אין הר הבית. זה משהו וירטואלי. יש רק מסגד אל־אקצא". לפני כחודשיים אמר ח"כ אחמד טיבי בדיון: "מסגד אל־אקצא היה סגור למוסלמים 90 שנה בידי הצלבנים... הכיבוש (הישראלי) בירושלים המזרחית והשליטה בכוח במסגד אל־אקצא היא זמנית. הצלבנים עברו, הבריטים עברו וגם הכיבוש הישראלי יעבור ממסגד אל־אקצא".
זחאלקה אינו דתי. כיו"ר בל"ד הוא אמון על לאומנות ערבית. מבחינתו, ערכו של הר הבית נובע מהשליטה הערבית בו וממנו לארץ כולה. גם טיבי, כחביבם של אושיות שמאל, נזהר מלחצות קווים אדומים. בערבית הוא אומר דברים חמורים, אבל אצלנו הוא מדבר על הצלבנים רק ביחס להר הבית.
התפיסה הערבית (והשמאל העולמי) רואה בשיבת ציון פלישה יהודית לאדמה ערבית, אדמת הקדש מוסלמית. היהודים הושוו לצלבנים שבמסעות הצלב כבשו את הארץ לתקופה מסוימת, ולבסוף ניגפו בפני צבאות צ'לאח א־דין ונעלמו. טיבי זהיר. הוא לא אומר שאנחנו צלבנים בכל הארץ; רק בהר הבית. אבל השקפתו העמוקה ברורה: הר הבית וירושלים היו הסיבה שבשֶלה חזרנו הביתה לציון אחרי אלפיים שנות.
בזמן שאבותיהם של זחאלקה וטיבי עבדו אלילים והסתובבו במדבריות חיג'אז, בלי לדעת היכן ירושלים; טרם בוא האיסלאם, כבר שכנו אבותינו בארץ כאלפיים שנה, במהלכן הקימו ממלכה והפיצו לעולם בשורה מוסרית ודתית.
לאחר החורבן השני, הגיעו מנהיגי הדור לירושלים. למראה הר הבית החרב קרעו בגדיהם ובכו. אבל ר' עקיבא צחק. לתמיהתם, אמר שהתגשמות נבואת החורבן מבטיחה שגם נבואת הנחמה תתקיים. בנבואה נאמר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". בנבואת הנחמה נאמר: "עוד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ".
1,800 שנה לאחר מכן, אנחנו מבינים את צחוק האמונה של התנא הגדול, על אפם וחמתם של קטני אמונה או כאלה המתעקשים להפריע לעם היהודי לשוב הביתה לציון: "לָכֵן שָחַק הָאָב, מִשֵּׁן עַד צִפָּרְנַיִם / וְהָעַלְמָה אִתּוֹ, נוֹהֶרֶת וּנְגִידָה / עָבְרוּ תּוֹלְדוֹת עַמִּים כְּשֹׁד בַּצָּהֳרַיִם / בֵּין חֵטְא וְדִין וְחֵטְא - אַךְ כֶּסֶל וּבְגִידָה / וְעִוְרוֹנֵי חוֹזִים וּשְׁאָר מַכּוֹת מִצְרַיִם - אֶת הַחִיּוּךְ הַזֶּה הוֹתִירוּ לְחִידָה... גַּם נַעַר יִפְתְּרֶנָּה, וְלַשָּׁוְא עֲדַיִן רֹאשָׁם שֶׁל הַכְּסִילִים אֵלֶיהָ מִתְנַפֵּץ" (אלתרמן, "מכות מצרים").
לנו, החיים במדינת היהודים העצמאית, החיוך הזה כבר לא חידה.
|
|
תפוס כינוי יחודי
השאלות מוקלטות, אולי גם התשובות
![דרישה כדין? [צילום: מרים אלסטר/פלאש 90]](https://media.news1.co.il/Thumbs/87/NEWSY20f2e8797afa7c4966a2af31f67ed09eab.jpg)
