בדרך לשואה נוספת? (חלק ג') <br>

ספרו החדש של ד"ר מנפרד גרסטנפלד Demonizing Israel and the Jews ("דמוניזציה של ישראל והיהודים") חשף את מימדיה המבהילים של האנטישמיות ושל הוקעתה הזדונית של ישראל מצד האיחוד האירופי. הגורמים העומדים מאחורי הפצת השנאה מקדמים ביעילות כה רבה את מסר ההכפשה שלהם על ישראל והיהודים לא רק משום שהם פועלים בסביבה נוחה לקליטתו של מסר כזה, אלא גם משום שהם נוקטים שיטות וטכניקות מגוונות ליצירתו ולהפצתו.

גזענים הומניטריים

ש: ד"ר גרסטנפלד, אנו מתחילים לשמוע על דעה קדומה חדשה ומשונה אתה מכנה "גזענות הומניטרית". צורה מעוותת זו של רגש אשם מטילה את כל האחריות על המדינות המפותחות כמו ארצות-הברית וישראל, ופוטרת את הפלשתינים מכל אחריות למעשיהם ולהתנהגותם.

כיצד משפיעה "גזענות הומניטרית" על דעות וגישות כלפי ישראל וכלפי תהליך השלום במזרח התיכון?

ת: עוד סביבה מושחתת היא זו של חלקים מן התנועה האנטי-גזענית. ביניהם ניתן למצוא את מה שאני אכן מכנה "גזענים הומניטריים". אלה הם אנשים המאמינים כי רק האדם הלבן ואנשים אחרים בעלי עוצמה אחראים למעשיהם. לעיתים קרובות הם מתעלמים מפשעים שמבצעים אנשים חלשים, ואנשים בעלי עור כהה. זה כמובן מנוגד להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם, המדגישה כי אדם נושא באחריות אישית למעשיו. הסכסוך הפלשתיני-ישראלי משמש קרקע מצויינת לחשיפת גזענים רבים אלה במחנה האנטי-גזעני. לא נדרש אלא להתבונן ברבים מאלה המבקרים את ישראל, אך שותקים לגבי האופי האיסלאמו-פשיסטי של חמאס ולהאדרת רוצחים ברשות הפלשתינית. יש גם גזענים הומניטריים רבים שנאבקים נגד איסלאמופוביה בעולם המערבי, אך אינם פוצים פה בנוגע לאנטישמיות החריפה יחסית הפושה אצל מוסלמים במערב.

ש: לישראל יש הצבא היעיל, קשוח הקרבות והמאומן ביותר בתבל. אך למרות זאת נראה כי ישראל אינה מסוגלת להתמודד עם מלחמת התעמולה המתנהלת נגדה.

כיצד אפוא אתה מסביר את אי-יכולתה לטפל באלה המבקשים לערער את הלגיטימיות שלה?

ת: הדרך הפשוטה ביותר לענות על השאלה היא לפטור את העניין באמירה כי זוהי תופעה בלתי מובנת, או לחלופין, כי רק פסיכיאטר מסוגל להסביר את העניין. זה מביא ישראלים רבים המודעים לכישלון זה לכלל יאוש. מספר גורמים יכולים לסייע להסביר את הכישלון, אך למרות זאת, יש ליזום פרויקט מחקר שיבדוק לעומק את הנושא.

הסבר חלקי אחד הוא שמלחמת התעמולה המתנהלת נגד ישראל היא מלחמה פוסט-מודרנית. בימיו של היטלר, הפצת השנאה נגד העם היהודי הייתה גלויה ושקופה. התשתית לשנאה הונחה במשך מאות בשנים על-ידי הכנסייה הקתולית ועל-ידי כנסיות אחרות, כמו זו הלותרנית. אחרי נפילתה של חומת ברלין, הוזמנתי להרצות באוניברסיטת מרטין לותר בהאלה שבמזרח גרמניה. הייתה לי שם שיחה עם שני פרופסורים לתיאולוגיה לותרנית. אחד מהם הודה: "לפני מלחמת העולם השנייה, הייתי חושב שיש לך קרנים".

היטלר, המפלגה הנאצית ועמיתיהם ברחבי העולם הכריזו בבירור מהי דעתם על היהודים. הם היו אנטישמים קיצוניים במשרה מלאה 24 שעות 7 ימים בשבוע. כיום, מרבית האנטישמים בני אירופה הם אנטישמים במשרה חלקית. ניתן למצוא פוליטיקאים המסיתים נגד ישראל לעתים קרובות, אך בהזדמנויות אחרות הם יכולים לבקר בבית כנסת אם הקהילה היהודית מאויימת, או לתת הרצאת זיכרון לשואה. לעתים קרובות, אנטישמים "חלקיים" אלה יכולים אפילו לומר כי הם ידידי ישראל, בעוד שהמציאות היא הפוכה לחלוטין.

מתעצלים לחשוב

לעתים קרובות הדוגמאות הראשונות להוכחת טענתי לקוחות מנורווגיה, שבה שנאת ישראל היא כה מפורשת וגלויה. בממשלתה הנשלטת על-ידי מפלגת העבודה - שלאחרונה הובסה בבחירות לפרלמנט - ניתן למצוא אנטי-ישראלים מחרחרי שנאה רבים למדי. יונס גאר סטור, שעד 2012 שימש שר החוץ, הוא דוגמה טיפוסית לאנטישמי מודרני במשרה חלקית שלעתים קרובות הסית נגד ישראל. הוא אפילו כתב דברי שבח על גב ספר שמחבריו הם שני תומכי חמאס נורווגיים. שני אלה האשימו את ישראל בסוג של עלילת דם מודרנית וטענו כי ישראל נכנסה לרצועת עזה על-מנת להרוג נשים וילדים פלשתינים. עם זאת, הוא ביקר בבית הכנסת של אוסלו ונתן הרצאה בטקס זיכרון לשואה. אין כמובן במחווה זו לבטל את מעשיו האנטישמיים.

התקפות על ישראל הן כה מסיביות וכה רבות פנים, שהן מרפות את ידיהם של עובדי ממשלה רבים. אני מכיר תחושות כאלה, היות שהייתי עד לתחושות דומות לפני כן במהלך הקריירה המקצועית הארוכה שלי כיועץ אסטרטגי להנהלות של חברות רב-לאומיות מובילות. יעצתי לחברות תעשייתיות אירופיות מרכזיות בענייני מדיניות בנושאי סביבה. לא פעם למנהליהן בדרגים הגבוהים ביותר היו רגשות דומים כשהם ניצבו מול כוחות שלא הצליחו להבין אותם או להיאבק נגדם. בסופו של דבר, תמיד הצלחתי להראות להם כי מתקפות שניהלו נגדם ה"ירוקים" היו בסך-הכל בעיה כמו כל בעיה אחרת. ניתן לנתח אותה ולהתמודד עמה. אותם כללים חלים גם ביחס למתקפת הדה-לגיטימציה המתנהלת נגד ישראל.

יש עובדי ציבור ישראלים אחרים שפשוט מתעצלים לחשוב כיצד יש להתמודד עם הבעיה. הם מאמינים כי זו פשוט תיעלם, אם ישראל תעשה ויתורים נוספים לפלשתינים. גישתם זו אינה אלא מסווה לחוסר רצונם או לאי-יכולתם לעשות את המאמץ האינטלקטואלי הדרוש. נתונים על דעות איומות על ישראל מאוניברסיטת ביילפלד (כי 150 מבין 400 מיליון בוגרים במדינות האיחוד האירופי מאמינים שישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלשתינים) כבר ידועים זה שנתיים. ממשלת ישראל הייתה אמורה לעמת את האיחוד האירופי עם נתונים אלה ולשאול אותם כיצד הם מתכוונים לטפל בבעיה.

ממצאים אלה מובילים למסקנה ברורה: הם מסירים את המסכה ההומניטרית מעל פניה של אירופה שאחרי המלחמה. אם 150 מיליון בוגרים המשתייכים לאיחוד האירופי מחזיקים בדעות על ישראל שהן לחלוטין מחוסרות הצדקה וזדוניות באופן קיצוני, זה אומר שהם נגועים בדפוס חשיבה עברייני. על האיחוד האירופי לחקור כיצד קרה שלאנשים אלה יש דעות כאלו. מי קידם אותן? איזה פוליטיקאים ואנשי תקשורת, איזה דמויות מובילות בחברה האזרחית ואחרות אחראים לכך? והשאלה הבאה: מה מתכוון האיחוד האירופי לעשות בעניין? מדובר בתיבת פנדורה שאירופה אינה מעוניינת לפתוח אותה, ואילו ישראל הרשמית אינה מעוניינת להתעמת עם האירופים ולפגוע בכך באינטרסים של ישראל.

ייתכן שגורם נוסף נכנס לתמונה. אם מעמתים מישהו עם נושא כה מאיים ומורכב, זה גורם לו לחשוש מלטעות, כי אינו מבין אותו. האדם חושב: "מי יודע איזה דברים שליליים עלולים לקרות לנו אם נבוא בדרישות לאיחוד האירופי?".

יתר על כן, העיתונאים, עובדי הארגונים הממשלתיים, הפוליטיקאים הישראלים הנגועים בשנאה עצמית ואנטישמים במשרה חלקית מסבכים עוד יותר את המצב. יש להוסיף לכך גורם שאינו מוכר. יש מסורת יהודית מזוכיסטית בעלת היסטוריה ארוכת שנים, ששורשיה נעוצים בתנ"ך ובדת. במקורות הקלאסיים אנו מוצאים רבנים הסבורים כי עדיף להיות נרדפים מאשר לרדוף. בדיחות יהודיות רבות שהזלזול העצמי מאפיין אותן הן דוגמאות למזוכיזם היהודי. בימינו, אנו מוצאים גירסה פוליטית מודרנית של אותו מזוכיזם אצל קהלים יהודיים וישראלים המכונים "פרוגרסיביים". ביניהם מוצאים אנשים הסוברים כי ישראל חייבת לפלשתינים משהו, במקום לחשוב שדווקא הפלשתינים הם אלה שחייבים לישראל על כל הפשעים הרבים שהם ביצעו נגדה מאז הקמתה.

במלחמת התעמולה, על ישראל להיות חכמה יותר מאויביה

ש: מה יכולה ישראל לעשות כדי להתגבר על מלחמת התעמולה המתחוללת נגדה ולהשיב לעצמה את הלגיטימיות הלאומית בעיני אומות העולם?

ת: רעיונית, התשובה לכך פשוטה. ישראל ניצבת בפני מלחמת תעמולה כוללת. לכן, היא זקוקה לגוף של אנשי מקצוע מיומנים ביותר שקודם כל יפַתחו אסטרטגיות, ואחר כך יהפכו אותן להנחיות לביצוע. מלחמת התעמולה הנוכחית היא קרב אדיר בעל מאפיינים חדשים רבים. היא פוסט-מודרנית, ופירוש הדבר בין היתר שמקורותיה, מסריה ודרכי העברתם פזורים בחלקים על פני השטח. היות שישראל היא היעד העיקרי הראשון של מלחמה כזו, עליה לפתח בעצמה את דרכי הפעולה של גוף הגנה כזה.

אם מתנהלת נגד מישהו מלחמה, הוא מפתח נשק שבאמצעותו הוא מסוגל להתמודד עם התוקפים. זו הדרך שהביאה להתרחבות הצבאות ולפיתוחם. ישראל פיתחה כלי צבאי מאוד מתוחכם - צה"ל. אם האיום הוא טרור, מהפכה, חתרנות וכדומה, מדינות מפתחות שירותי מודיעין. ישראל, במהלך עשרות שנים, הייתה די מוצלחת בנושא זה, ורבים ניסו לחקות את הישגיה. במלחמת הסייבר החדשה, העמידה ישראל יחידת הגנה שנראה כי היא הופכת להיות מובילה בתחום. אך בכל הנוגע למלחמת התעמולה, שום גוף מן הסוג הזה לא פותח. ברור כי גוף כזה דורש משאבים כספיים ואנושיים משמעותיים. ואין מדובר כאן בכמה עשרות מיליוני דולר, אלא בסכומים הגדולים פי כמה וכמה.

ש: אם אני מבין נכון, הרי שאתה למעשה אומר כי על ישראל להתייחס למלחמת התעמולה כמו אל כל עימות, על-ידי לימוד התוקפים ופיתוח אסטרטגיות אפקטיביות והקמת ארגונים על-מנת לנצח את הלבבות ואת המוחות של העולם?

מה יכולה ישראל לעשות על-מנת להדוף את המתקפה ולשקם את מעמדה בקהילייה העולמית?

ת: הצעד הראשון הוא שהארגון להדיפת התעמולה המוצע יאסוף כמה שיותר מהר את כל המידע שהוא יכול על מלחמת התעמולה שמנהלים נגדה האויבים. עליו לבחון מחקרים ונתונים שכבר קיימים. לאחר מכן על יחידת המחקר שלו לפתח את המידע הנוסף הדרוש. על היחידה לעקוב אחר התפתחויות חדשות, לנתחן ולהציע דרכי פעולה.

פעילות חשובה נוספת היא לאתר את הארגונים הפרו-ישראלים שכבר פעילים במלחמת התעמולה וללמוד מה הם עושים. כל אחד מהם הוא קטן מדי כדי להילחם לבד, וכל אחד מהם בחר לעצמו מקטע בחזית עם האויב. חלק נלחמים באנטישמיות במדינה שלהם, אחרים - בעיוותי התקשורת, אחרים נוספים - במלחמה המשפטית נגד ישראל, וכן הלאה. חלק מתעמתים עם אקדמאים ומחרימי ישראל אחרים, ואחרים נוספים חושפים את הפעילויות הזדוניות המסתתרות מאחורי המסיכות ההומניטריות של ארגונים לא ממשלתיים רבים.

הגוף החדש יתרשת עם רבים מארגונים אלה. היום אין שום תיאום ביניהם. גם יש הרבה לעשות בתחום של זיהוי דרכי-הפעולה הטובות ביותר בתחומים מסוימים ואם ניתן - לנסות להעביר אותם לארגונים אחרים.

לאחר שיחלו שני סוגי הפעילות האלה, הצעד הבא הוא פיתוח דרכי פעולה שבאמצעותן ניתן לגרום את הנזק הגדול ביותר האפשרי לאויבים בהשקעה המעטה ביותר של זמן, משאבי אנוש וכסף. יעילות היא חשובה בשל המספר העצום של אויבים ואויבים בכוח, בעוד שישראל היא כה קטנה, ואוכלוסייתה מונה רק 8 מיליון בני אדם. לכן, יעילות היא חיונית. על-מנת לשרוד במלחמת התעמולה, על ישראל להיות חכמה יותר מאויביה.

חשוב גם לגייס ולהפעיל את בעלי הברית הלא יהודיים של ישראל. המצב כעת הוא שאנו אפילו מאבדים בעלי ברית. יש מידע מדאיג רב על פעילויות פרו-פלשתיניות אצל נוצרים אוונגליים.

ש: אם ישראל תעשה כפי שאתה מציע, האם יש בכך כדי לשנות משהו, או שהזרעים של שנאת היהודים נזרעו כה עמוק שלא ניתן לעולם לשרשם?

ת: ראשית, עלינו לבלום את הריקבון. זה כשלעצמו כבר יהיה חשוב מאוד. עלינו להיות ערים לכך שאם ישראל תתחיל עכשיו בפרויקט, כבר יהיה מאוחר מדי לטפל כראוי במלחמת התעמולה, אך המצב אינו אבוד. איננו חייבים בהכרח לנצח במלחמה זו בקרוב. עלינו ראשית כל להגביל אותה. אנטישמיות לא תיעלם, וגם לא אנטי-ישראליות שהיא מוטציה חדשה שלה. יש בעיות רבות בעולם שאינן נפתרות, אך יש לרסנן. זנות קיימת זה אלפי שנה, אך היא מרוסנת. היא אינה שולטת על חברות, אך היא גם אינה מחוסלת.

ש: בתחילת הראיון, אמרת לנו ש-150 מיליון אזרחים של האיחוד האירופי משוכנעים כי ישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלשתינים. רבים מאותם אנשים שונאים יהודים או תומכים בחיסולה של מדינת ישראל. התקפות אלימות נגד יהודים באירופה הגיעו לרמות שלא היכרנו מאז 1938, ורבים מיהודי אירופה פוחדים אפילו להודות בציבור ביהדותם.

האם אתה מאמין כי מפלס שנאת-היהודים וההסתה/ההתססה נגד ישראל ימשיך ויעלה עד שהיהודים לא יוכלו יותר להתגורר באירופה, והאם תיתכן אף שואה שנייה?

ת: אנו גם עדים באירופה לעלייתן מחדש של אידיאולוגיות ניאו-נאציות ודומותיהן. מפלגות ימניות קיצוניות כמו "יוביק" בהונגריה ו"השחר המוזהב" ביוון הן התפתחויות שליליות מאוד. ככל שהדברים נוגעים באירופים עברייניים, לא יהיה זה נכון להתמקד רק בימין הקיצוני. קרוב לוודאי יש יותר אנשים בעלי דפוס חשיבה עברייני על ישראל בין סוציאליסטים ואחרים המכונים "מפלגות פרוגרסיביות". עד שלא ייחקר הנושא, הדברים נותרים בגדר השערה.

אם אנו דנים באפשרות התרחשותה של שואה שנייה, עלינו להתמקד בעיקר בחלקים של העולם המוסלמי. שם אנו מוצאים גופים כמו אל-קאעידה, הנהגת אירן, חמאס, חיזבאללה וכן אנשים פרטיים רבים שביטאו במפורש את עניינם לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים. אומנם אירופים רבים עלולים לסייע להם במניפולציות הרבות שבאמצעותם הם מכינים את הקרקע לשואה חדשה. אך הם לכל היותר יהיו בגדר מסייעים למבצעי-הפשעים המוסלמיים הפוטנציאליים.