בעוד כחצי שנה יְפַנה
שמעון פרס את משכן הנשיא בירושלים. ניתן לבקר אותו. ניתן להתעמת אתו. ניתן לא להסכים עם דעותיו. אולם אי-אפשר להתעלם מתרומתו להחזרת הכבוד למשכן החשוב לאחר פרשת מי שגר שם לפניו. לא היה ביזיון גדול מזה שהעטה מר קצב על כולנו. כלימה תכסה כל פנים; משכן הנשיא שהיה אמור לייצג את המדינה הן בעיני הישראלים והן בעיני העולם, נראה לפתע כביתו של סוטה ואנס מהרמה השפלה ביותר. מעולם לא הסב אדם נזק מחפיר כזה לתפקיד הייצוגי הנחשב ביותר.
ברור כי מתקרב המועד להחליט אם יש טעם להמשיך בקיומו של מוסד זה שרבים לא שבעו נחת מקיומו. רבים גם הרגישו שהמוסד הנכבד עומד לעתים כמכשלה בדרכם של ראשי
ממשלה, כמתחרה בהם. אך כבעבר גם הפעם נמנעים הפוליטיקאים שלנו מלחרוץ דין ביטול, שכן התרגלו לראות במשכן הזה נכס פרטי שלהם; אם לא זה אז זו, ואם לא זו אז זה. רבים מחפשים לעצמן כבוד שאינו מגיע להם.
פרס הצליח במקום שאפילו
עזר ויצמן התוסס וכובש הלב לא עשה זאת כמותו; הוא הפך את משכן הנשיאות למשכן מוביל במדינת ישראל, בעל שם מכובד ברחבי עולם, ואף נותן טון וצבע עז משלו למדיניות הישראלית המסוכסכת, למורת רוחם של "חוגי" לשכת ראש הממשלה. מבחינות רבות הוא נחשף מתוך הכרה צלולה כנייר הליטוש של הזוויות החדות המאפיינות את ממשלת נתניהו. ראש הממשלה צריך להיות אסיר תודה לפרס על תרומתו הנחשבת הזאת.
במרוצת השנים הוכיח פרס כי בכוחו לסייע למדינה במצוקה כשלנו, שהוא כהן גדול בזירה משלו. אין כמו פרס בנאי מוכשר למעשים שכאלה; במתו הפכה במה לכל גדולי עולם. שוב הוכיח את סגולותיו המיוחדות, ואולי בשל כך עלה בידו לשקם את המשכן וייעודו, אף כי עורר פה ושם מורת רוח, הן בימין והן בשמאל.
בין היתר הוטחו כלפיו טענות על בזבזנות מושחתת כדוגמת מסיבות יום הולדתו, טיסות מיותרות, או שיקום המשכן המתפורר שכלל אינו רכושו הפרטי אלא רכוש המדינה. הייתה זו טענה אבסורדית שנועדה לגרום לשוטים להאמין שמדובר בביתו הפרטי של פרס. טענות אלו ניסרו תמיד בחלל בכל עת שמעיזים לבקר את הזוג מקיסריה על בזבזנותם המדהימה. תמיד נמצאו אותם מניפי אצבע המנסים להסיט את הלהבות ממשפחת נתניהו לעבר פרס. תרגיל של יחצ"נים שכירי מקלדות.
מובן שמטיחי האשמות בדבר בזבזנות במשכן ידעו היטב כי הם מטעים ומכזבים ברשעות. שכן המשכן אינו קניינו של פרס, ובבוא יום בצאתו משם לא ייקח אתו גם לא מסמר חלוד אחד. ראוי להזכיר בנקודה זו שהמשכן כבר מלפני שנים רבות נדרש למתיחת כתליו הנסדקים ושיקום מערכותיו הנרקבות, והוא משמש לא רק למגוריו של הנשיא אלא גם כמקום עבודתו היומיומית.
והנה הולכת ומסתיימת עונתו של פרס במשכן הנשיאותי.
להימנע מבינוניות משמימה
נראה כי לחול הניגר בשעונו של המשכן בירושלים יש קסם מוסיקלי הטמון בכל אחד מגרגיריו, וצליליו מתפשטים במהירות ונלכדים באוזניהם הכרויות של שורת פוליטיקאים, שמכבר נושאים בסתר או בגלוי את עיניהם למשכן, כמי שמקווים לרשת את מקומו של פרס. לדעתי, איש מהם אינו ראוי לירושה.
איש מהם לא הצמיח שיעור קומה ראוי לבוא במקום הנשיא המשלים את כהונתו. אף לא לאחד מהם יש הזכות לטעון "אני ראוי", והיכולת להוכיח זאת במעשיו לאורך מסילתו הציבורית. היפוכו של מצב חושף תמונה שמזה שנים רבות, רבות מדי, אימצו לעצמם פוליטיקאים יהירים את ההכרה הפסולה שמשכן הנשיא שייך למישהו מחוגם. כלומר, הם אף אינם טורחים לחפש מועמד מחוץ לזירת נבחרי-העם, שלא מעטים מביניהם שיעורם זערורי ומוכר לנו היטב.
בעולם המדע, היצירה והתעשיה, למשל, נמצאים אנשים לא מעטים הראויים למשכן, אם רק מי מהם יהיה מוכן להקריב מהחופש האישי שלו הדרוש לעולמו ולהתפנות ממחוז הישגיו לטובת כלל הציבור. הקורבן הנדרש מאנשים שכאלה הוא מורכב וכבד עד מאד. אבל רק תרומה של אישיות כזאת עשויה להעניק עוד פרק של חסד למעמד הנשיאות ששוב הוכיח את ערכו וחשיבותו בתנאים פוליטיים מסוימים, הודות לשמעון פרס. בכך יודו לא מעט מבין מבקריו.
מבלוני ניסוי שמופרחים בעת האחרונה לחללנו, ניכר כי מישהו משתוקק לבחון את האפשרות הארכת תקופת-כהונתו של פרס, משיקולים שונים. ייתכן שאפילו נתניהו היה מעוניין בזאת, ואז בהתקרב הבחירות הבאות יכריז הוא עצמו על מועמדותו לנשיאות. מבחינתו, יראה בכך הישג של מדרגה נוספת לחיים הטובים של בני הזוג נתניהו; שבע שנים שמנות נוספות, ככתוב.
אלו הן כמובן מחשבות נואלות הפוגעות ברציונל המוצדק שבחוקים הקובעים סייג למשך תקופת הכהונה של אישים שונים. אין זה ראוי שאיש במישור הציבורי ישמש במשרה כלשהי למשך חייו. הניסיון שנעשה לא מכבר להכפיל את עונת הרב הראשי, העיד על עומק האטימות של אישי צמרת למה שמכונה מוסר בסיסי. אני משער שפרס יימנע בסופו של תהליך לתת ידו להתבזות כזאת התובעת את שבירת כללי-המשחק והגמשתם.
אם לא יימצא מועמד או מועמדת שמצטיינים באותה עוצמה וחיוניות פרסאית, כי אז פסולה השלמה עם המשך התקיימותו של משכן הנשיא, שישקע שוב בבינוניות משמימה עד סרות-טעם. נקרא לבעיה הזאת בשמה: מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה חטוטרת של "משרת פיצוי" כה יקרה לפוליטיקאים מתוסכלים המופרשים ממעגל העשייה הציבורית בכוח צנטריפוגת הזמן החולף. במצב כזה מוטב לשקול ביטולו של המשכן הזה. בכל מצב, טוב יעשו חברי הכנסת החדשים אם יפעלו לשלול את ניכוס הנשיאות על-ידי חברי כנסת תאבי כבוד בלבד.
נשיא יש לכבד. להשקיע מאמצים באיתורו. מחובתנו ליצור מצב שבו נימנע מנשיאים בינוניים וחסרי צבע, כאלה שאינם מייצרים לא רוח ולא עננים, אחזקתם עולה הון והכבוד - גלימה מטולאת.
