לא מדובשם ולא מעוקצם

שביתת המחאה של המהגרים האפריקניים היא הזדמנות נאותה לחשבון-נפש עימם. משבוע אחד של שביתה מצידם ניתן להסיק שהמשק הישראלי מסוגל בהחלט להסתדר גם בלעדיהם. בינתיים מועסקים במקום השובתים בבתי המלון ובמסעדות עובדים ישראלים, ביניהם תושבי כפרים ערביים, שסוף-סוף הצליחו למצוא עבודה. בשורה התחתונה עולה בבירור שהמשק לא רק שלא ניזוק משביתתם של האריתריאים והסודנים - הוא אפילו יצא נשכר ממנה.

והיה אם בכל זאת נוצרה פה ושם מצוקת עבודה, הרי שניתן להתגבר עליה על-ידי תשלום הוגן וגבוה יותר מזה שניתן לעובדים האפריקניים עד כה. חזקה על עובדים ישראלים שיעשו את המלאכה כראוי תמורת תמריצים מתאימים שיינתנו להם. זו גם הדרך לסילוק המהגרים האפריקנים מן הארץ וחזרתם אל ארצות-מוצאם. אחרי ככלות הכל - יותר משהם פליטים באמת, הם מסתננים לכל דבר, המבקשים, בעצם, לשפר את מצבם.

מהלכים אימים

אלא ש"עניי עירך קודמים" כמובן. המשק ייוושע, לפיכך, יותר מכוח-עבודה של עובדים מקומיים, שאת מקומם תפסו עד עתה העובדים הזרים. הצרה היא שמעבר להיותם של אלה מיותרים במשק שלנו - הם גם מהלכים עלינו אימים. איזורי התחנה המרכזית החדשה והישנה של תל אביב הפכו למבצר אפריקני של פשע - למעין סלאמס בנוסח הארלם מקומי, המאיים על שלומם של תושבי דרום העיר.

אם לא די בכל אלה, הרי שהעובדים האפריקניים גם מסכנים את בריאות הציבור. לא מכבר קבע אחד מבכירי הרופאים בארץ כי העסקתם של אלה בבתי המלון ובמסעדות - לא רק כרוחצי-כלים ושוטפי-רצפות, אלא גם כמבשלים פעילים - נעשית ללא פיקוח היגייני הולם, ובהעדר בדיקות רפואיות מתאימות מסתכנים באיהם הישראלים במחלות-זיהומיות, לא עלינו.

עם כל הצער הרב הכרוך בדבר מבחינה הומניטרית - אין לאפשר עוד לעובדים האפריקניים לעשות במדינה כבתוך שלהם. הגם שהם כוח-עבודה זול ביותר - נזקם רק עולה על תועלתם. מן הראוי, לפיכך, להתייחס אליהם על-פי אמרת חכמינו: "לא מדובשך ולא מעוקצך".