נוזף מנזוף פטור

שר החוץ, אביגדור ליברמן, החליט, ככל הנראה בעצה אחת עם ראש הממשלה, לנזוף בשגרירי המדינות בהן ננזפו שגרירי ישראל בגלל הבנייה בשטחים. יש להודות ששר החוץ שלנו יודע להחזיר מנה אחת אפיים למשוקצים האירופים המאיימים להטיל עלינו חרם ומיני עיצומים אחרים כאילו היינו אירן. אלא שהמשחק הזה מסוכן למדי והמחיר עלול להיות כבד עבור ישראל. במקום לעסוק בעיקר ובדרך שבה ניתן לשכנע את האירופים בנכונותה של ישראל להגיע להסדר עם הפלשתינים, אנו מתעסקים בתגובות אינפנטיליות.

שתי תפיסות יסוד קיצוניות מאוד עומדות בבסיסה של ממשל ישראל: תפיסת עולמו של יעלון, ליברמן, בנט וחבריהם הדוחים על הסף כל ניסיון להגיע להסדר עם הפלשתינים. קראתי מאמר מעניין בו הכותב רואה בליברמן כמי שעוד מסוגל להפתיע ולהסכים להסדר עם הפלשתינים. תמיד טוב להיות אופטימיסט מושבע אך למרות זאת, אנו טוענים שליברמן רחוק מאוד מבדל מחשבה שניתן להגיע להסדר עם הפלשתינים.

אין בקביעה זו ביקורת כלפי שר החוץ אלא ציון עובדה יסודית. אם עוד היה מישהו בלתי משוכנע בכוונות ליברמן, יכול היה להתרשם מתוכניתו החדשה-ישנה לחילופי שטחים. נדמה לי שאפילו ליברמן, ברגעי התוועדות בינו לבין עצמו, מבין שתוכנית כזו לא תצא לפועל. כתרגיל תקשורתי ופוליטי, הרעיון של ליברמן טוב למדי.

מחיאות הכפיים של מירי רגב וחבריה ושל בנט וחסידיו, מובטחות לשר החוץ. ומה מעבר לכך? האם יש תועלת מדינית בתוכניתו של שר החוץ? האם העולם ישתכנע בצדקת ישראל? התשובה לכל השאלות הללו היא לא.

מן העבר השני נמצאים לבני ולפיד. שרת המשפטים, ככל הנראה בהסכמת ראש הממשלה, מנסה לקדם הסדר כלשהו עם הפלשתינים על-פי מתווה קרי. אין כלל וודאות שהסדר יושג כי הפלשתינים רחוקים מאוד מחציית הרוביקון והזנחת רעיונות בלתי ריאליים כמו זכות שיבה ודבקות העמדה שלא להכיר בישראל כמדינה יהודית. עם זאת, לבני עדיין לא אמרה נואש וראש הממשלה לא שבר עת הכלים. מי שמנסה לעשות זאת הם, כאמור, יעלון, ליברמן ובנט התוקעים מקלות הגלגלי השיחות מדי יום ביומו.

וכאן אנו מגיעים ללב הבעיה. אנו סבורים שהסיכויים להסדרים נמוכים מאוד ודווקא משום שהפלשתינים יעשו את כל הטעויות שעשו עד היום ושוב לא יזכו לפתרון משביע רצון. הסיבה היא הקיצוניות, הפלגנות, הדרישות הבלתי ריאליות שלהם. מדוע, אם כן, ישראל חייבת להכתים את שמה בעולם כמי שמעודדת הכשלת השיחות על-ידי התבטאויות מטופשות, מעשים בלתי אחראיים כמו הכרזה מידית על בנייה בשטחים, כל זאת תוך כדי התהליך המתנהל בין ישראל לפלשתינים בתיווך קרי? מה החיפזון לבנות עתה ועכשיו ולא להמתין חודשים ספורים? אין צורך להכריז הכרזות פומפוזיות אלא אם כן רוצים לטרפד את השיחות.

לא רק הח"מ טוען שאי מציאת פתרון ביננו לבין הפלשתינים עלול להוביל לאסון דמוגרפי אלא מומחים גדולים ואפילו פוליטיקאים בכירים מאוד חברי הממשלה הנוכחית. השאיפה חייבת להיות להגיע להסדר שימנע סכנה/אסון מסוג זה. סביר להניח ששוב הפלשתינים, כפי שטענו לעיל, ידעו איך להכשיל את השיחות. אז מדוע שישראל תצטייר בעולם כסרבנית שלום, כמתריסה כלפי העולם, כמי שדוחפת את אצבעותיה לעיני דעת הקהל בעולם? זו אניגמה.

ראש הממשלה איננו נציג האו"ם בממשלת ישראל. כמי ששנים רבות אמון על יחסי החוץ של ישראל, נתניהו מבין עד כמה לדעת חשובה לישראל תמיכת העולם ומאידך עד כמה הבנייה בשטחים היא לצנינים בעיני מנהיגי אירופה וארה"ב. מכאן שההתגרות בעולם המערבי בלתי מובנת לחלוטין.

אסור לישראל להתמסר לכול הגחמות של העולם, וודאי לא לפול על ברכיה בכל פעם שמישהו מצייץ נגדה. עם זאת, האינטרס הישראלי המובהק הוא שהעולם יהיה לצדנו ושאנחנו נהיה אלה שנוכיח שהפלשתינים הם סרבני שלום. את זאת עושים תוך מתן הזדמנות אמתית לתהליך המתנהל כעת, שיתוף כל הגורמים הבינלאומיים לתהליך כי ביום פקודה, אם וכאשר השיחות יכשלו, האשם יוטל של הפלשתינים ולא עלינו. זו הריאל-פוליטיק ולא משחקי כבוד ילדותיים.