שנת 2013 הייתה קרה יותר משנת 2003, ובכך המשיכה בנתיב שהתוו השנים 2011 ו-2012, שגם הן היו קרות יותר מהשנים שקדמו להן בעשור. ולמרות שנתונים אלה מרמזים על כך שכדור הארץ החל להתקרר, האמת היא שמאז תחילת המאה ה-21 מסתמנת יציבות חסרת תקדים בטמפרטורת כדור הארץ.
מגמת השינוי בטמפרטורה ל-13 השנים 2001-2013 היא של ירידה בקצב של ארבע מאיות מעלה למאה שנים, וברור כשמש שמגמת ירידה כה קרובה לאפס היא לאמיתו של דבר מגמת יציבות מוחלטת. ואכן, זוהי מגמת השינוי הקרובה ביותר לאפס מאז שנת 1892, שהיא השנה הראשונה שלגביה מאפשרים
הנתונים את חישוב מגמת השינוי ל-13 שנה (למי שלא יודע/ת, בתוכנת אקסל קיימת הפונקציה SLOPE המחשבת את מגמת השינוי, כשבטור אחד רושמים את השנים, ובשני את הטמפרטורות שלהן).
ובכל זאת זו מגמת ירידה, אם גם אפסית, ומגמת ירידה ל-13 שנה נרשמה לאחרונה בשנת 1972. יש להזכיר שהשנים 1940-1980 אופיינו ביציבות בטמפרטורה, ולכן אין להתפלא על כך שהיו בהן תקופות שנרשמה בהן מגמת ירידה, ואחרות שנרשמה בהן מגמת עלייה.
המסקנה החד-משמעית מנתונים אלה היא שתקופת העלייה בטמפרטורה, שהחלה בסוף שנות השבעים של המאה העשרים, נגמרה בסוף שנות התשעים של מאה זו, ונמשכה סך הכול כעשרים שנה.
בעשרים שנה אלה עלתה הטמפרטורה הממוצעת של פני כדור הארץ בערך בחצי מעלה, וברור שאף אחד מאיתנו אינו יכול להרגיש את ההתחממות הזאת. לאלה הטוענים שחם להם בקיץ בגלל שכדור הארץ התחמם, יש להסביר שחם להם כי הם התרגלו למזגנים, שלא היו קיימים כשהיינו ילדים.
אבל העלייה בחצי מעלה אכן גרמה להיעלמותם של קרחונים, ובמו עיני ראיתי בטלוויזיה ישראלים שטיילו בנורבגיה, והגיעו למקום בו היה קרחון בריקסדייל היפהפה שאיננו עוד, ומאות קילומטרים נהגתי עד שהגעתי ל"ים הקרח" בצרפת, רק כדי לגלות שאין שם ים ואין שם קרח (את בריקסדייל הספקתי לראות לפני שנעלם).
לפני כחודש ראיינו לונדון וקירשנבאום את פרופסור אופירה אילון (אילון ולא איילון), העומדת בראש מרכז הידע להערכות לשינויי אקלים בישראל, שהקים המשרד לאיכות הסביבה. היה זה בעיצומו של גל קור בארה"ב, והמראיינים לא הפסיקו להציק לה ולשאול כיצד ייתכן שכשהעולם מתחמם, כל כך קר שם, בארה"ב. היה קצת מביך להיווכח שהפרופסורית החביבה פשוט איננה יודעת מה לענות להם, מודה שהיא בעצם איננה מומחית לאקלים אלא לניהול ציבורי, ולבסוף מסבירה בחיוך שובה לב שכל מה שאפשר לומר זה שמה שיהיה הוא לא מה שהיה.
ובעוד שלא נתפלא אם לונדון וקירשנבאום חושבים שאפילו באנטארקטיקה כבר חם בחורף בגלל שכדור הארץ התחמם, מפרופסורית נכבדה ניתן לצפות שתדע לפחות על מה מדובר, ושתוכל להסביר להם שלקופאים מקור בארה"ב בכלל לא אכפת אם הטמפרטורה היא שלושים מעלות מתחת לאפס, או שלושים וחצי מעלות מתחת לאפס. אבל כשהמשרד לאיכות הסביבה זורק את כספנו כדי להקים מרכז ידע שכל כולו מיועד ליחסי ציבור ופרסומת, ולא לטיפול בבעיה אמיתית, זו התוצאה: פרופסור אופירה אילון הופיעה בטלוויזיה.
לו חיינו בעולם שבו רק האמת המדעית היא נר לרגליהם של העוסקים במדע, היינו כבר מזמן שומעים את מדעני האקלים מודים בכך שהידע הקיים אינו מאפשר להם להסביר את פשר היציבות הנוכחית בטמפרטורה, ושיציבות זו, המלווה בעלייה מתמדת בריכוז גזי החממה באטמוספרה, סותרת את אמונתם שגזי החממה הם הגורם העיקרי להתחממות בת חצי המעלה שנרשמה בעשרים השנים האחרונות של המאה הקודמת. אלא שנושא התחממות כדור הארץ הוא בעיקרו נושא פוליטי ולא נושא מדעי, ומרבית מדעני האקלים מתנהגים כפוליטיקאים המשמשים ככלי שרת בידי הארגונים הירוקים של חסידי איכות הסביבה. ככל הפוליטיקאים, גם מדעני האקלים אינם ששים להודות בטעותם.
לפני פחות מחודשיים השתתפתי ביום עיון בנושא איכות הסביבה שנערך באוניברסיטה הפתוחה. את הבסיס המדעי לנושא יום העיון, שתוכניתו מוצגת
כאן, סיפקו הפרופסור יואב יאיר שהרצה על דוח מדעני האקלים של האו"ם (IPCC) שפורסם לאחרונה, והדוקטור ברוך זיו שכותרת הרצאתו היתה: "האקלים בישראל בעשורים הבאים: חם, חם, מתחמם". קשה למצוא דוגמה טובה יותר למדענים (להבדיל מאנשי אקדמיה העוסקים בהיסטוריה או במשפטים) המגויסים למענו של מאבק חברתי/פוליטי.
הפרופסור יאיר תקף בהרצאתו את המתנגדים לסברת גז החממה, ובסיום ההרצאה אף שטח בפני הנוכחים את תחינתו שלא להאמין לאף מילה מדבריהם של החולקים על תקפותה של סברה זו. כמובן שבהרצאה הוא לא הזכיר אפילו ברמז את העובדה שההתחממות פסקה כבר לפני 13 שנה, וכשניסיתי, בזמן שהוקדש לשאלות, להציג את עמדתי, השתיקה אותי המנחה של יום העיון, והעבירה את רשות הדיבור למשתתפים אחרים.
במאמרים קודמים שפרסמתי באתר זה, הוכחתי שהפרופסור יאיר איננו בודד בניסיונו להילחם באמת המדעית, ושגם מדעני IPCC העדיפו להתייחס בדוח שפרסמו בסוף שנת 2013 ל"האטה" בהתחממות שחלה בשנים 1998-2012, ולא ליציבות בשנים 2001-2012 (נתוני 2013, שנעצו עוד מסמר בארון המתים של סברת גז החממה, לא היו זמינים בעת חיבור הדוח). יש לשער שעד שלא ימצאו חסידי איכות הסביבה סוס חדש לרכוב עליו, הם ימשיכו לנצל את הפרופסור יאיר ועמיתיו כדי לרכוב על הסוס המת של סברת גז החממה.
אבל בכל זאת אסור לנו לאבד תקווה, ואולי לא ירחק היום בו יבינו מדעני האקלים שלא כדי לשרת פוליטיקאים, ולא כדי לזרות חול בעיני הציבור, הם פנו לעיסוק במדע, אלא כדי להרחיב את ידיעותינו על הטבע שמסביב לנו. וכשיגיע היום, הם יתחילו לחפש את הסיבות האמיתיות לשינויים בטמפרטורת כדור הארץ, שנכון לעכשיו לאיש אין שמץ של מושג מה הן.
