משטרת ישראל עשירה מאד בפרשיות המסתיימות בפרישות, נראה כאילו אנו מתרגלים אליהן והן הפכו כבר לשגרה רוטינית. ועל-מנת לאפשר לנו להתמצא בין הפרישות השונות ולהבדיל ביניהן, ראוי לקרוא להן בשמות פן נתבלבל בין פרישה לפרשיה, בין פרשיה לפרישה.
לדוגמה הפרישה הרועמת של המועמד למפכ"לות בגין אירוע שנוי במחלוקת באילת? זוהי כמובן פרישת "לך לךָ" למה אם לא תלך, נוליך אותך.
ואילו הפרישה של אותו קצין שהתחבר עם שוטרות? כמובן פרישת "תזריע-מצורע" איך לא?
והפרישה האחרונה? הפרישה המתוקשרת והקשורה בקשרים אפשריים עם הרב
יאשיהו פינטו, היא ללא ספק פרישת וישתלח.
הקצין הפורש טוען בריש גלי שדלתו של היועץ המשפטי לממשלה פתוחה בפני עורכי הדין של הרב פינטו. ומיהם אותם עורכי הדין? את מי הם עוד מייצגים? מי עוד עשוי ליהנות מהדלת הפתוחה לרווחה של היועץ המשפטי לממשלה? ואיפה היה הקצין החביב עד היום? האם רק כאשר דלתו של היועץ המשפטי לממשלה נפרצת בעניינו הפרטי, ולהבנתו פוגעת בו, זכאי הציבור לדעת מה קורה לטעמו של הקצין בלשכת היועץ?
ועוד מספר לנו הקצין הנכבד על שרים בממשלה ובכירים בשב"כ ובמוסד היו מבאי ביתו של הרב פינטו.
שמות אדוני, שמות, כך שנדע מיהם הבאים בתור ליפול אחרי דנקנר, בן דוב,
שולה זקן והקצין הפורש, כך שנדע על איזה מניות לא להמר.
ואם חלילה לא תיפסק שרשרת הפרשיות כדאי להכין להן שמות מראש וכמובן הבאות בתור הן פרשיות/פרישות "שקלים", "ואתחנן" ובקצב הזה ודאי גם נגיע לפרשיית/פרישת "ויישב" וכמובן אחריה "כי תצא".
ולרב יאשיהו פינטו הייתי מייעץ עצת זהב, עצת יועץ ליועץ, מתוך ספר שכתב מישהו שהוא מכיר היטב, שם הספר "עצות דברי יאשיהו"
כדלקמן:
"א)ישנן שאלות רבות שהתשובה המובחרת עליהן היא- שתיקה.
(ב) הדרך הנוחה והנגישה ביותר להתמודדות נפשית עם בעיה, היא איתור אשמים. בכך שנפטרים מנשיאת אחריות אישית, אך הבעיה נותרת בעינה והפתרון מתרחק מאי פעם.
(ג)לשם פתרון בעיות בשורשן, יש להימנע מחיפוש אשמים ולהתמקד בעיקר הבעיה."
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
