ליברמן בדרך לכס השלטון

בשיטה של "לאט-לאט, אבל בטוח", מצליח שר החוץ, אביגדור ליברמן, לרפד את דרכו אל כס ראשות הממשלה - שהוא, מן הסתם, יעד-חייו. למזלו הגדול אין לו שום מכשולים בדרך ליעד, וזו מתנהלת על מי-מנוחות, או בלשונו של איווט - "הכל דבש".

אין זאת כי אם הקוריקולום הפוליטי שלו יכול רק לעורר קנאה בלב מתחריו. ראשיתו כגולם של "ישראל ביתנו", שהצליח לקום על יוצרו, בנימין נתניהו מן "הליכוד", ושלא התבייש להראות לאדוניו מאיפה בדיוק משתין הדג; המשכו כמי שזוכה במשפט, שאיים על המשך הקריירה שלו; וסופו - המתנה, ללא מאמץ-יתר, להשגת יעדו הנכסף.

מדוברמן לפודל

בתקופת ההמתנה, לעת זו, נוקט איווט בצעד טקטי-פרגמטי ומשנה תוך כדי כך, מן הקצה אל הקצה, את תדמיתו השלילית בעיני העולם הדיפלומטי, שעד לא מכבר סירב לנהל איתו משא-ומתן בשל עמדותיו הניציות. איווט החדש שוב איננו דוברמן נושך, אלא פודל צייתן, שמסכין ליישר קו עם בעליו. מי שהיה בעבר אימתם של עמיתיו האמריקנים והאירופאים - הופך עכשיו, הפלא ופלא, ל"גרופי" שלהם ולעושה-דבריהם המתון. הנץ שמקודם נעץ את שיניו בעמיתו האמריקני, ג'ון קרי, ובראש הרשות הפלשתינית, אבו מאזן - הוא עכשיו יונתם בחגווי הסלע.

מנהיג הימין

את החשבון שהיה לו עם ראש הממשלה ומנהיג הליכוד, בנימין נתניהו - שותפו-יריבו בעבר (חלופות) - הוא עושה עכשיו עם ראש "הבית היהודי", נפתלי בנט, ובלבד שזה האחרון לא יפריע לו להפוך למנהיג הימין. החשבון שלו הוא שקול ונוקב: נתניהו מצוי כיום במיעוט מוחלש בתוככי מפלגתו, וממילא קלוש הסיכוי שירוץ לכהונה נוספת; ואילו בנט, כדוגמת ליברמן מימי העבר, מצטייר כנץ מפחיד, הממאיס את עצמו על הכלל.

אז מי שעדיין מפקפק ביוזמתו הטקטית ובכוחו הדורסני של אביגדור ליברמן לטאטא ולנקות את השטח שלו - מובטח שיתבדה בבחירות הקרובות. איווט הוא לכן, לטוב ולרע, ראש הממשלה הבא ומנהיג הימין.