אייטם בטלוויזיה: 20 שנים לטבח במערת המכפלה - מהומות בחברון, פצועים, מעצרים. איך "להאמין" לתמונות כאלה, למדתי עוד באינתיפאדה הראשונה.
כעורך דין, התלונן באוזניי לקוח, בעל מפעל לניפוח זכוכית ב-”צומת הזכוכית" בכניסה לחברון, שפרחח צעיר הופיע אצלו ודרש שיסגור את העסק. למה? שביתה, אינתיפאדה. הוא לא סגר, ולמחרת שרפו לו את לוח הבקרה החשמלי. הלך למושל, ביקש הגנה ונענה - 'איננו יכולים להעמיד שוטר ליד כל חנות'. קלטתי את המסר, העיר הלקוח שלי, ובשביתה הבאה סגר את המפעל 'כמו ילד טוב'.
לאחר מכן, כששמעתי בטלוויזיה הישראלית כתב מדווח בקול דרמטי על שביתת מסחר ערבית וברקע שורה ארוכה, ארוכה של חנויות סגורות, כבר הבנתי מה עיניי רואות. אולם, איך מסבירים זאת לכל צופה וצופה?
ובאותו העניין. כידוע, נתניהו חילק את חברון: 90% לרשות הפלשתינית, וביתרת ה-10% השלטון האזרחי והעירוני לרש"פ, האחריות הביטחונית וכמה עניינים אזרחיים מוגבלים הושארו ל-צה"ל, בדומה לאזור C ביו"ש. זמן קצר לפני נסיגת צה"ל ביקש ממני (אז) ח"כ
משה פלד (במכוון אני נוקב בשמות, מחשש שהקוראים לא יאמינו לי) לפגוש קבוצת צעירים מחברון בעניין דחוף.
מנהיגם הציג אותם כפעילי האינתיפאדה (הראשונה), שנוכח מעללי שלטון ערפאת בעזה ובשכם מבינים עכשיו שטעו. בקשתם - להסדיר להם פגישה עם המושל כדי להפציר בשלטונות ישראל שלא למסור את העיר לרש"פ ולהשאירה בשלטון ישראל. ליתר תוקף, שלף האיש תעודה המזהה אותו, לא פחות ולא יותר, כאיש "כוח 17" של ערפאת.
פניתי כמובן למושל, ברוך נגר, איש ראוי מכל בחינה, אלא שהוא לא התרשם כלל. משלחות כאלה, אמר, יש אצלו, מכל חלקי האוכלוסייה. "מבוקר עד ערב", ובתקשורת הישראלית אף מילה. 'זכות הציבור לדעת'? הצחקתם אותנו: ח ו ב ת הציבור - ש ל א לדעת!
בדיווח על המהומות האחרונות בחברון הוזכר בקצרה, שבין המשתתפים היו פעילים מהארץ ומחו"ל, ואין מי שיתחקר למען הצופים - מי הם הארגונים החתרניים שמזמנים את מחוללי המהומות המקצועיים, ישראלים וזרים, מי מממן אותם ואילו כוחות עוינים הם משרתים? והעיקר: כמה מהם תושבים אותנטיים של העיר חברון?
ומי יותר מייצג את דעת הקהל, אלה - או מספר הרבה יותר גדול מהם, שאותה שעה עבדו והתפרנסו בקריית ארבע הסמוכה וביישובים היהודיים שמסביב? אלא, הערבים האלה הם שקופים, לא-קיימים לישראלי המצוי, כפי שמירקם החיים בין יהודים לערבים בירושלים אינו מובא לתודעתו של הישראלי המצוי, כל שכן להבנת משמעותו.
הצעיר ב"בודקה" במגרש החנייה, נהג המונית, המלצר, חלק גדול מן הזבנים בקניון מלחה, חולים, אחיות ורופאים ערבים בבתי החולים היהודיים, מרצים וסטודנטים ערבים - כולם שקופים. לא כן היוצאים לרחוב להתפרע. אלה נראים היטב, ואפילו כמה מונים מגודלם הטבעי!
בתמונה הגדולה, המתיימרים להיות מדינה ניזונים מכף ידנו, ונושכים אותה - ניזונים במים, בגז, בחשמל, בעבודה ותעסוקה, ביידע מקצועי וטכני, בשרותי נמל וגביית חלק גדול ממסיהם, בשרותי רפואה וגם - בשמירה על חיי אנשי הממסד שלהם. אפילו בבניית העיר רוואבי הם נזקקים לחברות ישראליות, ומה היו עושים בלי עו'ד ויסגלס?...
להצגה העקומה של החיים משני צדי הקו הירוק הסבר פשוט: לקיצונים משני הצדדים, ימין ושמאל, דו-הקיום מפריע. הוא מקלקל להם את החלום הרטוב של הטרנספר - ליהודים ולערבים. בל נשכח: "הם שם ואנחנו כאן" זו סיסמה של כהנא, שאומצה - במהופך - ע"י השמאל!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
