חודש ניסן קרב, ואנו קוראים השבת בפרשת החודש, המדברת על מצוות קידוש החודש; מערכת זמן מיוחדת לעם ישראל (התאריך העברי). מה מיוחד כל כך במצווה זו? מדוע עם ישראל סופר בתאריך אחר משאר העולם? מהי המשמעות של התאריך העברי?

התורה אומרת שחג הפסח צריך להיות באביב, ושצריך לדאוג שפסח יחול תמיד באביב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלקיך". שנת החמה היא 365 ימים. שנת הלבנה היא 354 ימים. לכן, שנת החמה ארוכה ב-11 יום משנת הלבנה. לאור זאת, בכל שנה חג הפסח מקדים את עצמו ביחס לאביב. לאחר כשלוש שנים נוצר פער של בערך חודש, וממילא צריך להוסיף חודש כדי שפסח יחול שוב באביב.

עם ישראל הנמצא במצרים הוא עם של עבדים. על-מנת להוציאם מעבדות יש לפעול בשני מישורים: גם להוציאם מעבדות פיזית וגם להוציאם מעבדות רוחנית, מנטלית. לפני שהקב"ה מוציא את עם ישראל מן העבדות הפיזית, הוא מכין את הקרקע ונותן את היסוד להוצאתם הרוחנית.

אחד הדברים היסודיים המאפיינים עבד הוא איבוד תחושת הזמן. כך גם אצל בני ישראל המשועבדים במצרים. פרעה מעביד את עם ישראל בעבודות פרך. כעבדים, הם צריכים לפעול כל העת ברצון פרעה ולהיות כפופים לזמנים שהוא קובע להם. אם אינם עומדים בזמנים, אזי "ויכו שוטרי בני ישראל... מדוע לא כִּליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום" (שמות ה', י"ד).

לכן נותן הקב"ה מערכת זמן חדשה לעם ישראל. תחושת הזמן היא התחושה הראשונה שאמורה להשתנות אצלם, ומערכת זמן משל עצמם מבטאת יותר מכל, עצמאיות ולאומיות.

אף אנו צריכים לשמור על התאריך העברי. לעיתים, בעסקים יש צורך בתאריך לועזי, אולם, אנו צריכים להשתדל שהתאריך העברי יהיה מרכזי בחיינו. התאריך העברי הוא המצווה הראשונה שעליה הצטווינו, זו גאוותנו וזהו אחד הדברים המבטאים את חירותנו.


חירות בתוך הגטו


בימי השואה נשאל בקובנה הרב אפרים אשרי (שו"ת ממעמקים, סימן ו') שאלה מיוחדת. בעת התפילה, שליח הציבור ר' אברהם יוסף הי"ד התחיל לומר את ברכות השחר. כאשר הגיע לברכת "שלא עשני עבד" לא יכול היה לברך, ואמר: "איך אוכל לומר ברכה זו בשעה שנמצאים אנחנו בעוצר ושבי, וחינם נמכרנו ולא בכסף. איך יוכל עבד לברך ברכת בן-חורין בשעה שמוט עבדות נתון על צווארו ומוסרי שביה נתונים על גופו?".

תשובתו של הרב אשרי הייתה, שברכה זו נתקנה בעיקר על עבדות הרוח ולא על עבדות הגוף. יכול להיות עבד, שברוחו איננו משועבד. עבד, היודע להתפלל גם בתוך הקשיים של הגטו, הרי שברוחו איננו משועבד לנאצים ימ"ש, אלא משועבד לקב"ה. אדם כזה יכול לברך ברכת "שלא עשני עבד".

התאריך העברי מחזק אצלנו את החירות הפנימית של עמנו, את העובדה שאין אנו משועבדים לעם זר, ולא לתאריך זר, את העובדה שאפילו למערכות הטבע אין אנו משועבדים. חירותו של האדם היא בכך שהשעבוד היחיד שלו הוא כלפי הקב"ה. יכול אדם להיות עבד אך רוחו רוח של בן-חורין. מנגד, יכול אדם להיות בן-חורין, המשועבד לתאוות העולם, המשועבד לכסף, לעבודה, לאופנה, לאוכל וכדומה.

ביטא יפה את הדברים מרן הראי"ה קוק זצ"ל (מאמרי ראי"ה, עמ' 157): "ההבדל בין עבד לבן-חורין איננו רק בהבדל מעמדי מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות ולהפך בן-חורין שרוחו רוח עבד".

מי שמשועבד לדברים שנחשבים יפים בעיני אחרים, מי שנמשך אחרי תאוות ליבו - נחשב כעבד, גם אם במציאות חייו החיצונית הוא בן-חורין. מי שנאמן לעצמיות שלו, לרוח אלוהים אשר בקרבו; מי שפועל לאור הרוח הטהורה אשר בקרבו - הוא בן-חורין, גם כאשר הוא מצוי בתחתיות ארץ, ומשועבד בגופו באופן קשה ביותר.