הכיבוש וההפרטה - שתי חולות רעות

שתי רעות חולות קרמו עור וגידים במציאות הישראלית מאז המלחמה בשנת 1967. מתחת לרדאר ששיכר את חושיה של החברה הישראלית באותה מלחמה, התפתחו שני גידולים סרטניים, שהם בבחינת איום קיומי לנו כחברה.

לשתי הרעות החולות יש שם - האחת נושאת את השם כיבוש והשנייה את השם הפרטה.

הכיבוש איפשר הקמת התנחלויות והגירת תושבים לשטחים, שמדינת ישראל סיפחה. ההפרטה איפשרה את ריסוק מדינת הרווחה, פגיעה קשה בעבודה המאורגנת וגידול באי השוויון בחברה הישראלית.

כשהימין כונן את השלטון בשנת 1977 הוא נתן קדימות רבה יותר למדיניות ההתנחלות והגירת תושבים לשטחים הכבושים בה החלה למעשה תנועת העבודה מתוך כניעה לימין משיחי. במקביל האיץ שלטון הימין את תהליך הפרטת מדינת הרווחה, שהעצים יותר ויותר את אי-השוויון. תהליך שעשה את צעדיו הראשונים כבר עשר שנים לפני כן, עוד בימי שלטון המערך.

כך הפכו שני מרכיבים - כיבוש והפרטה - למרכיבים משלימים של מבנה כוח כלכלי-חברתי, שכונן שלטון הימין מאז המהפך בשנת 1977 בעזרתה האדיבה של תנועת העבודה.

מה שנקרא בטעות שמאל, כאשר הוא השתלב בממשלות הימין בכסות של ממשלת אחדות, הוא לא פגע במבנה הכוח הזה, כי המבנה הזה תאם והלם בהחלט גם את תפיסותיו.

מה שהשתרש בתודעה בטעות כשמאל היה שותף פעיל ולעתים שותף נגרר בכינון משטר ההפרטה, שיצר תנאים חברתיים ופוליטיים להבטחת המשך הכיבוש.

מה שנקרא בטעות שמאל היה שותף פעיל בממשלת האחדות הראשונה, שקידמה את משטר ההפרטה. תחת אותה ממשלה גדל מספר ההתנחלויות ומספר המתנחלים הוכפל.

מה שנקרא בטעות שמאל נידב מדי פעם זעם רטורי נגד שליטת ישראל על עם אחר, אך למעשה נתן ידו להמשך המצב קיים ובמיוחד לקח חלק פעיל בעיצוב מדיניות כלכלית של הפרטת כל מה שזז וסייע בהקמת ההתנחלויות.

תנועת העבודה, שכואבת את רצח יצחק רבין, אינה יכולה לפטור עצמה מאחריות לעובדה שלצד צעדים אמיצים של רבין להניע תהליך שלום, וגילויי אומץ לב ראויים להערכה כדי לשים קץ לסכסוך מדמם ולכונן שתי מדינות לשני עמים, הוסיף לגדול מספר המתנחלים בשטחי יש"ע והוקמו התנחלויות חדשות.

מצער, שבתקופת כהונתו השנייה של רבין לא רק שלא מותנה מהפכת ההפרטה, אלא הסתמנה פריחה בגידול הפרא ששמו הפרטה, שהגדיל את אי-השוויון בחברה הישראלית.

תנועת העבודה הייתה בבחינת עלי כותרת להשרשת הנגע של "כיבוש נאור". שמעון פרס במעמד של נשיא, שייצב עצמו בדעת הקהל בעולם כאיש שלום, למעשה נושא באחריות למתן תעודת הכשר להיותנו עם כובש השולט על עם אחר. תנועת העבודה יחד עם ממשלות ישראל אחראיות לכך, שאנחנו נמצאים כבר בעיצומו של העשור החמישי, החגוּר במדים של כיבוש חמוש.

ב-5.6.2014, 47 שנים אחרי שפרצה המלחמה ב-5.6.1967 חובה עלינו להעלות בעוצמה רבה הקריאה - "בלי צדק מדיני אין צדק חברתי". אנחנו חייבים לצאת יותר נחושים למאבק בשתי המערכות, שהן למעשה מערכה אחת - קץ לכיבוש וקץ להפרטה.

ב-5.6.2014 נתגייס למערכה להציל את עצמנו מנטל שליטתנו על עם אחר. נתגייס למאבק למען חברה בה יש להון האנושי ביטחון תעסוקתי. נתגייס לחילוץ החברה ממלתעות ההפרטה. נשנן לעצמנו, כי בלי צדק מדיני לא יכול להתקיים צדק חברתי. מאבק נגד כיבוש ומאבק נגד ההפרטה חייבים להיות משולבים.