נשיאים ורוח

המרוץ לנשיאות

הפעם המרוץ מצטיין במספר מועמדים רב מן הפעמים הקודמות ובמועמדים איכותיים שמנסים את כוחם מול פוליטיקאים משופשפים ומנוסים. מאחר שהכנסת הוא הבוחרת נשיא - הפוליטיקה המפלגתית, לפעמים הקטנונית, המעצבנת, העדתית, החשבונות הקטנים הפנים מפלגתיים, הם הם שקובעים.

בבחירות הקודמות משה קצב, שכבר אז התהלכו שמועות על התנהגותו ונטייתו וחיבתו לנשים, הייתה מתרוצצת בקרב העיתונאים וחברי הכנסת, הצליח בזכות הפוליטיקה וסחר מכר מפלגתי - לנצח את שמעון פרס - ומה שקיבלנו, הגיע לנו.

להוציא את בחירת הנשיא מידי הכנסת

לבחירות הבאות יש להגיע למצב חוקתי חדש, לפיו בחירת הנשיא תיעשה ע"י העם כולו בבחירות חופשיות. כאשר הסיסמה היא הנשיא הוא של כל העם - הבחירה שלו צריכה להיות על-ידי העם.

נשיא א-פוליטי

הזדמנות בלתי חוזרת למפלגת העבודה, ולראשה בוז'י הרצוג להפגין מנהיגות שהוא כל כך מנסה למכור לציבור, ולהציג מועמד א-פוליטי כמו פרופ' שכטמן או השופטת העליונה החברתית - דליה דורנר.

מועמד כמו פרופ' שכטמן יכול להביא לתפקיד הייצוגי כמו מוסד הנשיאות את ההילה של האקדמיה, את היוקרה של מדען בעל פרס נובל - דבר שיצוטט ויאושר בכל העולם ובכל ביקור ממלכתי בחו"ל.
גם כלפי פנים, לא תזיק היוקרה של מדען בעל שם עולמי - לעידוד המצוינות ללימודי איכות והמשך, להישגיות בכל התחומים נושאים שהמועמדים האחרים כמו ריבלין, שטרית, לא יכולים להביא.

ריבלין, שטרית, דליה איציק הם מועמדים בעלי רקע של עסקנים, פוליטיקאים, מאכערים, רודפי קולות, משכנעי חברי כנסת, אבל בתחום מצוינות והישגיות באקדמיה, בהיי-טק, במדעים - אין להם מה להציע.

אבל אל דאגה בסוף יבחר פוליטיקאי משופשף כמו ראובן ריבלין - איש ימין, אוהב ירושלים וישראל שיהיה נשיא עממי ומוצלח למדי, למרות הכל. אבל בפוליטיקה יש הפתעות ובפוליטיקה שלנו, ההפתעות הן לא תמיד מוצלחות.

לסיכום: הנשיא של כל העם, למען העם, על-ידי העם.