עיקור מחבלים

יש מאבקים שאי-אפשר לסיים אותם בדרכים הומאניות. כאשר מולך יש קבוצה שטופת שנאה פנאטית, ששום דבר לא עוצר אותה, ורצה ל-70 הבתולות בגן עדן, תוך שהיא מוציאה עצמה מקהל האדם, חייבים להסביר להם שבגן עדן שלהם, גם עם 70 בתולות ועם ידיהם המגואלות בדם, הם יוכלו לכל היותר לאסוף את קיאם.

אנחנו רוצים להיות בני אדם, ובכל זאת ברצוננו לחיות, ואנו רואים שמספר מצומצם של פנאטים חולי נפש דתיים, יכולים לפגוע בנו באורח קשה ביותר, מדינה שלמה, צבא שלם על הרגליים בגלל 3 חארות, נבלות, והנה אתמול התבשרנו על הקשה מכל.

ואנו יודעים שבתי סוהר לא מרתיעים אותם כי הם משתחררים מהם, ובמהלך המאסר משפחותיהם מקבלות הרבה כסף, והם לומדים, ויש אוכל טוב, מה רע? ואנו יודעים שעל כל בית הרוס בונים להם שניים, מה רע? ואם הם מתים, אז 70 בתולות מחכות להם שם למעלה עם רגליים פסוקות, אחלה גן עדן.

כלומר אנו, עם ה"נאורות" של העולם ושלנו, מזמינים בפועל את הנבלות השפלות האלה לרצוח לנו את הילדים, ואנו עומדים מולם חסרי אונים.

וזה בדיוק הזמן, אולי אף מאוחר מידי, לשנות את החוק הבינלאומי ככל שצריך, לשנות את חוקי המדינה, באופן של מחבל או מחבלת שפצע או הרג, יעוקרו, זה לא כמו סעודיה שמורידים יד או רגל לגנב, זה הרבה יותר חמור, מחבלים לא חייבים למות, הם יכולים להיכנס ולצאת מבתי הסוהר, ביתם ייהרס והם יבנו שניים מחדש, אבל ילדים לא יהיו להם, ובכל פעם שיתקרבו לבן המין השני הם יקיאו.

וזאת לא ניתן לתקן בשום עסקה, זה עיקור לחיים. זה עיקור גם למוות. אין 70 אין בתולות, אין 70 בתולים כל מחבל או מחבלת בשמיים או בארץ יהיו נטולי אונים מוחלט, ואם מדברים על הרתעה, זוהי הרתעה.

וכאשר מדברים על הומאניות אנו חייבים להסתכל למשפחות החטופים הנרצחים בעיניים ולומר לעצמנו ולהם, שחייבים לעשות הכל על-מנת לשמור להבטיח שמקרה כזה לא יישנה, זו הומאניות, ועל-מנת להיות הומאני חייבים לעיתים לבצע פעולות בלתי הומאניות נגד פרטים בודדים שהוציאו עצמם מקהל האדם.