עבודה סוציאלית מתוקנת

היום, רגע לפני שאני הופכת לעובדת סוציאלית מהמניין באופן רשמי, ברצוני להעלות שאלה שמטרידה אותי לגבי מהי מהות מקצוע העבודה הסוציאלית. האם מטרתה של העבודה הסוציאלית היא "לעזור לזולת"? האם מתוקף תפקידה הקרוב כל-כך ל"שטח", ל"עם" של העבודה הסוציאלית, משימתה היא בעצם להשמיע את קולם של האנשים שלא מצליחים לצעוק או שלא מוצאים אוזניים קשובות לצעקתם? האם המחויבות של העובדים הסוציאליים היא ללקוחותיהם, ומשימתם היא לעשות כל שביכולתם על-מנת לעזור, להקל ולהשיג עבורם משאבים? או שמא, העבודה הסוציאלית היא בעצם כלי שרת בידיה של המדינה לשמר את הסדר החברתי הקיים?

האם העובדות הסוציאליות הן חלק ממערך הכוחות של המדינה לשמור על הסדר שהיא מקיימת כאשר בתוך הסדר הזה נכללים גם יחסי הכוח והמעמדות בחברה? הרי ככה אמורה חברה להיראות; משחר ההיסטוריה בכל חברה היו מעמדות, בכל חברה היו עניים ולכן אין סיבה שהיום החברה תראה אחרת. האם תפקידן של העובדות הסוציאליות הוא לשמור על הסדר ול"מזער" נזקים, להגן ולתת עזרה ראשונה למי שנדחק לשוליים של הסדר החברתי הקיים?

למי נתונה הנאמנות שלנו? למדינה ומוסדותיה שהם המעסיקים שלנו ואלה ש"המציאו" אותנו? או שמא ללקוחותינו ולמה שיהיה טוב ביותר עבורם?

אני טוענת שהנאמנות שלנו היא לא לאלה ולא לאלה. הנאמנות שלנו היא לערכי המוסר והצדק עליהם חונכנו ומופיעים בקוד האתיקה של העובדים הסוציאליים ברחבי העולם. הנאמנות שלנו היא לעולם צודק יותר וחברה מתוקנת בה מתקיים שוויון הזדמנויות לכולם ללא הבדל צבע, דת, מין או רמת תפקוד. חברה בה כל אדם זכאי לחיים בכבוד מינימלי, לקורת גג, למזון מספק, לטיפול רפואי וביגוד הולם, כי זו זכותו ולא כי "עושים לו טובה".

הנאמנות שלנו לערכים הללו היא שמכוונת את "מטרות המקצוע" - עלינו לחתור לחברה צודקת ושוויונית. מתוקף תפקידנו הקרוב כל-כך ל"שטח", ל"עם", משימתנו היא לזהות את המקומות בהם המדיניות של אלה המעסיקים אותנו, פוגעת באלה שעל טובתם אנו אמונות, ומתי היא מפרה את הערכים אליהם אנו נאמנות. עלינו לעשות כל שביכולתנו על-מנת שתכונן פה בישראל חברה שמקיימת את הערכים הללו.

עלינו לענות לאלה המבקרים את המקצוע ואומרים שהעובדות הסוציאליות בעצם "משתיקות" את צעקתם של הסובלים מהמדיניות הלא שוויונית בכך שמטפלות באמצעות פלסטר (חבילת מזון, מענקים חד-פעמיים) את הפצעים המדממים של החברה, ובאופן הזה מסקלות את היכולת של המהפכה האמיתית להתרחש. עלינו להשתמש בפרקטיקה שלא מאשימה את העניים בעניותם, או את המוגבלים במוגבלותם, פרקטיקה שרואה את כל בני החברה כשווי ערך, פרקטיקה מכבדת, משתפת וכזו שהולמת את הערכים שהם אבני היסוד שלנו. זוהי מהפכתנו.