הבעיה איננה החמאס

החטיפה והרצח של שלושת הנערים - אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל - מחייבות תגובה ישראלית הולמת, משמעותית ועניינית. כך גם הירי הבלתי פוסק על דרום הארץ. יש בינינו מי שקוראים לעצמם "מתונים" ודורשים להגיב מהראש, ועל כן קוראים לאחרים "קיצונים", כאלה הנוטים לדבריהם להגיב מהבטן. לפי שעה נראה שאלה ואלה נוטים לשמרנות, כלומר לחזרה על אותו דפוס מחשבה והתנהגות המאפיינים את ההנהגה הישראלית, בין אם מדובר בממשלת שמאל או בממשלת "ימין", מאז ספטמבר השחור 1993, שבו נחתם הסכם הכניעה וההונאה מול הארגון לשחרור פלשתין כולה.

כאז כן גם היום, ההנהגה הישראלית, בין אם מדובר בממשלת שמאל או בממשלת "ימין", מחלקת את האויב למחבלים "טובים", שלהם צריך להעניק מחוות וכבוד, ולמחבלים "רעים", שבהם יש להילחם. אפילו כאשר עבאס כרת ברית גלויה עם אחיו התאום חמאס, שמעון פרס מדבר על מחמוד עבאס כעל ידיד ומכשיר את השרץ שממשלתה הרשמית של ישראל מנסה לעתים להוקיע.

מקבלים פטור

והממשלה, זו שהכריזה על מבצע "שובו אחים" בעקבות חטיפת שלושת הנערים על-ידי ברית המחבלים "הטובים" ו"הרעים", אלה של עבאס ואלה של חמאס, נלחמת בחמאס בלבד. השותף, של החמאס מצד אחד ושל השמאל הקיצוני מצד שני, מקבל פטור, ממשיך לעופף ברחבי תבל, לרחוץ בניקיון כפיו ולקבל ביקורי התרפסות של ח"כים ו"אנשי רוח" מן השמאל הקיצוני, גם שהוא דבק בבריתו עם אחיו "הרעים". אחים בדם! ממשלת "הימין", השבויה בתפישת אוסלו ומתמסרת לה, החליטה שהאויב הוא רק החמאס ולא בעל בריתו מרמאללה. ולמרות הכל, לשניהם היא ממשיכה לספק חשמל חינם ושירותים נוספים. היהודים הפכו לגובי המיסים ולשואבי המים של אויביהם.

תגובה ישראלית הולמת, משמעותית ועניינית צריכה להתחיל בהשתחררות מן הקיבעון של חלוקה מלאכותית של האויב ל"טובים" ול"רעים", בשעה שאלה ואלה שותפים לאותה המטרה, מחיקת ישראל מעל המפה. כל עוד ישראל הרשמית והתקשורתית ממשיכה להתייחס למחמוד עבאס ומרעיו כשותפים "טובים" וראויים וכמי שניתן ורצוי להסגיר לידיהם את לב ארץ ישראל, עלולה ישראל להיקלע למלחמה בלתי מוסרית לחלוטין: סיכון חיילי צה"ל במלחמת חורמה בחמאס, ואם זו תצליח להכניע את החמאס, אזי ישראל תעביר את פירותיו של ניצחון כזה על המחבלים "הרעים" לידיהם של אחיהם "הטובים", הנהנים מגיבוי ומאהדה של אנטישמים נוצרים ומוסלמים ושל אוטו-אנטישמים כחול לבן. אין מעשה מוסרי פחות ומושחת יותר מאשר הפיכתם של חיילי צה"ל למגש הכסף שעליו תוקם מדינה לאויב בלב ארץ ישראל.

דברי גינוי של עבאס לחטיפה, או אף שיתוף פעולה לעתים מצד מנגנוני הביטחון שלו - מחבלים במדים - אינם צריכים לבלבל את ישראל ולהנציח את קו המחשבה האווילי המאפיין אותה בעשרים ואחת השנים האחרונות ואשר הוביל אותה למצב שבו אין היא מוכנה לשקול נתיב כלשהו זולת הנתיב ההתאבדותי הקרוי בשם הקוד השקרי: "פתרון" שתי המדינות, שאיננו פתרון ואיננו שלום.