הנה החלטה קצרה ושגרתית של בית המשפט העליון, המדגימה את השאלה שלעיתים חולפת במוחו של כותב שורות אלו: כיצד עורך הדין הזה הוא בכלל עורך דין?
הבעיה של עורכי דין המגיעים לבית המשפט מבלי להיות מוכנים, מבלי להכיר את העובדות על בוריין, מבלי לדעת את החוק החל על המקרה - הבעיה הזו מוכרת לכל מי שמסתובב בשנים האחרונות בבתי המשפט ברחבי הארץ. ההצפה של המקצוע גורמת בהכרח לירידה ברמה. עורכי דין רבים מחפשים בנרות פרנסה, לוקחים מכל הבא ליד - וזה כמובן מחמיר את המצב. אפילו בית המשפט העליון אינו פטור מתופעות הלוואי של המצב הזה.
קחו לדוגמה את עו"ד יפעת רבינק. היא מייצגת אדם בשם יגאל דוד, שהועמד לדין וזוכה - אבל דורש לפתוח את פסק הדין ולשנות את הנימוק לזיכויו. ספק רב אם בכלל יש הליך כזה, קבע השופט
סלים ג'ובראן לפני חודש, ולכן צדקה הרשמת
ליאת בנמלך כאשר סירבה לרשום ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לשנות את ההנמקה.
אבל דוד ורבינק לא מוותרים. ג'ובראן מתאר (יום ג', 15.7.14): "עתה מבקש המבקש, באמצעות באת-כוחו, לתקן את פסק הדין, במובן זה שיתקיים דיון בו כי 'בכל הליך פלילי יש לקיים דיון בע"פ', ואי קיום הדיון 'גורם נזק לאנשים רבים'". רבינק מתעלמת מההחלטה הקודמת, אומר ג'ובראן, בה הוא נימק במפורש מדוע אין מקום לקבל את הערעור, וקשה להבין איזה נזק ייגרם לנוכח העובדה שדוד זוכה.
עד כאן - עוד איכשהו מובן. אבל תראו מה כותב ג'ובראן בהמשך: "יוער שבדומה לערעור מושא פסק הדין, גם בקשה זו הוגשה שלא בהתאם להנחיות הנשיאה שמפורסמות באתר בתי המשפט - היא נטול תאריך, כתובה בכתב יד וללא אסמכתאות. מעבר לכך, היא מבקשת לאכוף סדרי דין שאינם קיימים כלל". לאור זאת נקט ג'ובראן בצעד חריג, והורה לרבינק לנמק מדוע לא יחייב אותה בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה "בשל התנהלותה בהליך זה, לרבות בעצם הגשתו".
אם נוצר מצב בו אפילו בקשה לבית המשפט העליון מוגשת שלא לפי ההנחיות ותוך התעלמות/בורות מוחלטות בנוגע לסדרי הדין - אנה אנו באים? ואולי באמת הגיע הזמן לדאוג לכך שעורכי דין שאינם ראויים לכך לא יהיו עורכי דין?