רוצחים טובים משגרים מוות, בשם אללה

גדעון לוי, הוגה הדעות הבכיר של הארץ, העיתונאי שחיבר את כתב הפלסתר נגד טייסי חיל האוויר תחת הכותרת "הרעים לטיס" (14/7) אינו אשם שדברי הבלע המרושעים שלו פורסמו בעיתון. הוא בסך הכול העלה על הכתב את דעתו וזו בהחלט זכותו להביא אותה לידיעת הציבור. מי שאשם שהדברים האלה ראו אור - דווקא במהלך מלחמת הטילים שמשגר החמאס מעזה על ערי ישראל - הוא המו"ל עמוס שוקן, המצהיר שהוא הבעלים של עיתון "ציוני".

מה חושבים בחיל האוויר על "הציונות" של הארץ ניתן להבין במדויק כאשר קוראים את תגובתו של סרן י', אחד "הרעים", שפרסם את הדברים הבאים: "בידי העיתונאים מופקד הנשק החזק ביותר - המילים ואנו סומכים על כך שישתמשו בהן בתבונה... אבל גדעון לוי השתמש בכוח שניתן לו ברוע, בטמטום ובאכזריות... הוא כותב ומכתיב מהי האמת ומהו השקר ובאצבעותיו מנהל משפט ראווה נגד טייסי חיל האוויר".

רק גדעון לוי יודע מה הסיבה האמתית לפרסום המאמר המוזר. אולי רק חוקרי מבוכי תורת הנפש יכולים לפענח את החידה. ייתכן בהחלט כי המדובר ברצון העז של לוי להבליט את עצמו בחשפנות מן הסוג המאפיין את דפוס ההתנהגות של מי שמשתוקק לחשוף לעיני הציבור את גודלם ועוצמתם של אבריו האינטימיים ומפיק מכך הנאה. ואולי הסיבה אחרת. לפרויד פתרונים.

עיתון הארץ התהדר במשך שנים רבות, תחת שרביטו של העורך גרשום שוקן, כי הוא פתוח למיגוון דעות - משמאל ומימין. אני מסופק מאוד אם הארץ של עמוס שוקן היה מוכן לפרסם את הדברים הבאים הבנויים במתכונת מילות הלענה שפרחו במוחו הקודח של לוי. אני משוכנע שהתשובה לתהייה זו שלילית. כנראה שאסור לפגוע באויב.

"הם הרוצחים הכי אכזריים שברא השטן. הם רוצחי נערים חסרי מגן. הם מתאבדי מכוניות התופת הכי בלתי אנושיים. הם עושים עכשיו את המעשים הכי רעים, הכי אכזריים והכי מתועבים. הם מתחבאים בפחד במחילותיהם התת-קרקעיות, מתחת לבתי חולים. הם מציבים על גגות בתיהם משפחות שלמות שלא חטאו כדי שייהרגו במקומם. הם לוחצים על כפתורי השיגור האלקטרוניים של הטילים טעוני חומר נפץ כדי להרוג מכל הבא ליד. הם לא מסכנים את עצמם כשהם מבצעים פשעי מלחמה. ממחילות המחבוא התת-קרקעיות שלהם הם משגרים מוות. הם אינם רואים במי הם פוגעים - ילדים נשים או טף, יהודים או ערבים. הם צוהלים משמחה כאשר הטלוויזיות שלהם חושפות כיצד רסיסי רקטות קורעים את הבשר החי של קורבנותיהם הזועקים באימה כשהם נסים בדרך אל המקלט המוגן. ואת כל אלה הם עושים בשם אללה שמשאלת המוות למען שמו וגדולתו כי רבה היא הגדולה שבמשאלות ליבם. בשם המוות הם חיים. בשם התקווה שמטרתה האחת והיחידה שאין בילתה היא הקמת מדינה פלשתינית איסלאמית על חורבותיה העשנות של מדינת ישראל. הם - חבריו האוהבים והצודקים-תמיד של גדעון לוי, בנו של ד"ר היינץ (צבי) לוי, בן התרבות הגרמנית".

השם המפורש "לוי" הוא "כוכב טעון שלילה ורוע" בתרבות היהודית. בזאת יוכל להיווכח כל מי שיעיין בספר בראשית. כאן מובאים דבריו הבולטים בחריפותם של יעקב לשני בניו - לוי ושמעון - לפני מותו. וכה אמר יעקב: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים. כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹותֵיהֶם. בְּסֹודָם אַל תָּבֹוא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹודִי. כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹונָם עִיקּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה.

די לקרוא את ההסברים של פרשני המקרא על אודות משמעות חוות הדעת הזו של יעקב ביחס לאופיים של בניו. אין צורך להוסיף דבר.

חופש הביטוי הוא ערך חשוב ביותר בכל חברה דמוקרטית. אבל הפעם לא מדובר בחופש הביטוי אלא בחופש השיסוי וההסתה לסרב פקודה. ואת החופש הזה אסור להרשות. מן הטעם הזה אני ממליץ למערכת הדמוקרטית המתגוננת מהשמצות פרועות על ציבור שלם, לפעול בדרכים הבאות:

• לבטל את כל המנויים על הארץ בכל המערכות הביטחוניות, כולל צה"ל.

• להטיל על היועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם דברי הבלע שפורסמו הם הוצאת דיבה פלילית על ציבור, ואם ההמלצה של גדעון לוי לטייסים לסרב למלא פקודה חוקית יכולה להיחשב כהמרדה.

• להטיל על הארץ חרם קוראים ומפרסמים.

• להפסיק את הזמנתו של גדעון לוי להופעות תקשורתיות בתוכניות טלוויזיה ורדיו ולחדול מציטוט בתקשורת של הגיגיו הפוגענים.

כנראה שרק פגיעה עמוקה ומתמשכת בכיסו של עמוס שוקן תוכל לאפשר לו לגלות מחדש את האמת - מי "הרעים" ומי הרוצחים המתועבים.