אין חובה לקבל ירושה והחוק מאפשר ליורשים לוותר על זכויותיהם בעיזבון באמצעות "הסתלקות". אך כזאת ניתן לעשות רק בתנאי שמסתלקים לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש (ולא של היורש המסתלק).
נקח כדוגמה את יוסי ודינה, להם שלושה ילדים. על-פי החוק, במותו של יוסי נכסיו יתחלקו (באין צוואה) באופן הבא: מחציתם תועבר לאלמנתו דינה והמחצית השנייה תתחלק בחלקים שווים בין שלושת ילדיו. חוק הירושה מאפשר לאחד הילדים להסתלק מחלקו בעיזבון של יוסי (1/6 ממנו), בתנאי שייעשה זאת לטובת אמו דינה, אח או אחות של יוסי (אם הותיר) או כל אחד מאחיו- שלו.
אנשים מסתלקים מעיזבונות מסיבות שונות, לעיתים
בתום לב ולפעמים שלא. אם אדם מסתלק מזכותו בעיזבון לטובת אמו או אחיו הנזקקים, רצונו מובן ומכובד. אך לפעמים מסתלקים מירושה שלא בתום לב - לדוגמה, כאשר חייבים כספים לנושים רבים ומנסים להתחמק מפירעונם באמצעות הסתלקות לטובת אח, כאשר ברור לצדדים של מי באמת הכספים. כך הנכסים או הכספים כלל לא מגיעים ליורש החייב ועוברים לקרובו. הסתלקות שכזו נגועה בחוסר תום לב, ובתי המשפט סולדים מכך ומצאו פתרונות בעניין (הסתלקות מעין זו מוגדרת כבטלה).
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה נדרש לאחרונה לשאלה מעניינת בקשר למשמעותה של הסתלקות מירושה. בועז, איציק ותומר הם בניו של יוסי (כל השמות בדויים). יוסי נפטר בשנת 2008, ולאחר מותו הסתלקו שלושת הבנים מזכותם בעיזבון לטובת אמם, אלמנתו של יוסי. בשנת 2011 הלכה לעולמה סבתם, אמו של יוסי (כלומר, יוסי נפטר לפני אמו). כשמתה הסבתא נמצאה צוואתה, שלפיה חלק מעזבונה צריך לעבור לבנה יוסי - שכזכור, מת לפניה.
לפי חוק הירושה, כאשר יורש על-פי צוואה נפטר לפני המצווה עצמו, אם השאיר צאצאים - הם יזכו בעיזבון של המצווה על-פי כללי החלוקה שבדין. כך גם היה במקרה שנדון בפסק הדין: יוסי, שהיה זוכה לפי צוואתה של אמו, מת לפניה ובמותו השאיר צאצאים - שלושת ילדיו. לכן לכאורה זכאים הבנים לקבל את חלקו של יוסי בעזבונה של הסבתא.
אלא שכפי שלעיתים קורה במשפטי צוואות, כאן הגיחה דודתם של שלושת הבנים, אחותו של יוסי המנוח, וטענה בבית המשפט שלבועז, לאיציק ולתומר לא מגיע שקל. הכיצד זה? משום שהם ויתרו על זכויותיהם בעיזבון של אביהם יוסי, כאמור, עוד בשנת 2008. לכן, לגישתה, משהבנים הסתלקו מעזבונו של יוסי, אין להם כל זכות לרשת את הסבתא במקומו.
בית המשפט לא קיבל את הטענה. נפסק שזכותם של בועז, איציק ותומר, שהם צאצאי יוסי, בירושתה של הסבתא אינה צומחת ממעמדם כיורשיו של יוסי, אלא עומדת להם זכות עצמאית לירושת הסבתא בגלל היותם צאצאיו של יוסי ונכדיה של המורישה. "הדעת נותנת", הסבירה (9.7.14) השופטת הילה גורביץ-שינפלד, "כי המצווה היה רוצה בנכדיו שיהיו חליפי הזוכה שנפטר ולא ביורשי הזוכה שנפטר שייתכן שלאו-דווקא מדמו או נכדיו מהם". לא בכדי, כתבה, החוק נוקט במונח "צאצאי הזוכה" ולא במילה "יורשיו".
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
