אין סיבה ל"מסיבת" עיתונאים

אמש, באחד הימים הכואבים של המלחמה, חזר שוב התסריט ההזוי: רשתות הטלוויזיה ותחנות הרדיו דיווחו ללא הרף, כי בשעה שמונה יקיימו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל "מסיבת" עיתונאים בקריה.

קשה מאוד להבין, מה למלחמה העקובה מדם המתנהלת בעזה, להרוגים, לפצועים, לירי הרקטות ולגילוי המנהרות - ולמושג "מסיבת" עיתונאים. איזו סיבה למסיבה יש כאן? המינוח נטול הרגשות הזה, חוזר אלינו בכל סיבוב של מלחמה או מערכה צבאית וגם הפעם כל רשתות השידור ממשיכות להשתמש בו.

כאשר משרד ליחסי ציבור, מכנס כתבים ל"מסיבת עיתונאים" ומשיק, למשל, דגם חדש של סמארטפון – קיימת, אולי, סיבה למסיבה.

לעתים מתלווה למסיבה החגיגית גם כיבוד עשיר ומושקע, אלכוהול משובח, ואולי לקינוח "דוגמית" צנועה של המוצר לסיום המסיבה.
אבל להבדיל אלפי הבדלות, "מסיבת עיתונאים" בעת מלחמה הוא מינוח שגוי ובלתי מתקבל על הדעת. על מה המסיבה?

במשך עשרות שנים, במהלכם של מלחמות ומבצעים צבאיים, רוויים בדם ובקורבנות, מלווה אותנו צמד המילים הנוראי הזה "מסיבת עיתונאים". איש, לא מהתקשורת ולא מהממסד, אינו מוחה, מעיר או מצייץ - על הקונוטציה הזאת, הבלתי מתקבלת על הדעת.

את מה אנחנו חוגגים בדיוק בחודש האחרון? מהי העילה למסיבה? ההודעות הרשמיות לציבור על "מסיבת" עיתונאים בעיצומה של מלחמה עקובה מדם, כשברקע יללת צופרים, ונפילת טילים, הן הודעות צורמות ומטרידות.

"מסיבת עיתונאים" כדי לדווח, חלילה במסגרת "המסיבה" על נפילתם של עוד לוחמים? כדי לספר על חדירת מחבלים במנהרות? או על נגמ"ש שנפגע? פצמ"ר שהרג? רק בקבוקי יין ופירות ים חסרים כאן להשלמת ה"מסיבה". התותחים רועמים ו"המסיבות" עם העיתונאים נמשכות. עד כדי כך נעלמה הרגישות?

בעולם הרחב מקובל, זה שנים רבות, המונח PRESS CONFERENCE, שמשמעותו היא התכנסות או מפגש עם עיתונאים. זהו מטבע-לשון המתאים גם לאירועים יח"צניים וגם לכאלה היזומים על-ידי רשויות השלטון והוא הולם עתות רגיעה ושלום או, חלילה, תקופות מלחמה.

לכן, בעת הקשה הזאת, בעיצומם של הקרבות, יש לצפות כי לאחר שנים של אטימות והעדר רגישות, יבוא השינוי: גם ראשי התקשורת וגם ראשי המדינה ומערכת הביטחון (ובראש ובראשונה דובריהם ) – יחדלו לאלתר להשתמש במינוח הכל כך צורם והבלתי ראוי של "מסיבת" עיתונאים. נכיר להם תודה אם יסתפקו בהודעה על קיום "תדרוך עיתונאים" או פשוט "מפגש עם עיתונאים". את המסיבות צריך לדחות ל-שש אחרי המלחמה. אם בכלל.