יאיר "הליברל"

במדינה ליברלית זהו כמובן אבסורד שהמדינה תתערב בדת ותגדיר אותה, כמו גם שערכי הדמוקרטיה הליברלית וזכויות האזרח והאדם קבעו על-ידי המיסוד הדתי.

במדינה ליברלית לאזרחיה (ולתושביה) קיימת הזכות להינשא למי שהם חפצים (במגבלות גיל מינימום). הנישואים נערכים במסגרת השלטון המקומי. גם בני זוג ממוצא דתי שונה יכולים להינשא. בישראל לא יכולים להינשא בני דתות שונות באשר לא מוכרים נישואים אזרחיים אלא רק דתיים.

ביהדות האישה קובעת את דת צאצאיה בעוד שבאיסלאם האב. בנישואי יהודייה עם מוסלמי האישה היא שתתאסלם. אם אזרח רוצה להמיר את דתו זוהי כמובן זכותו. במדינה של חופש הדת ניתן להתאסלם, להתגייר, להתנצר ולהיות אתאיסט. אם אדם ממיר את דתו מתוך אמונה כמובן שזו זכותו המלאה. המרת דת אינה אמורה להשפיע על הלאום שלו. בישראל לא ניתן להיות יהודי מבחינה "לאומית" ולהיות גם כומר נוצרי, כמו במקרה של האח דניאל.

תכיר את רונה

במדינה מערבית מתוקנת אדם יכול להיות: צרפתי, ספרדי, אמריקני ולהיות גם: יהודי, מוסלמי, ובודהיסט בהתאמה. שינוי הדת אינו משנה את הלאום האזרחי.

התרבות הפוליטית בישראל המתיימרת להיות ליברלית אינה כזו. ניקח לדוגמה את התבטאות שר האוצר, מנהיג "יש עתיד" שאמר (על-פי הארץ מיום 19.8.14): "אם בני היה בא מחר ואומר "אבא אני רוצה שתכיר לא את רינה אלא את רונה, שהיא פרבוסלבית או קתולית ואני מתחתן איתה והילדים לא יהיו יהודים, האם זה מפריע לי? זה היה מאוד מפריע לי"... אני חושב שהעם היהודי הוא קטן, יש לנו מורשת וצריך לשמור עליה, וזה מפריע לי".

למי שנחשב כמנהיג מפלגה ליברלית, מפריע שצאצאי בנו לא יהיו שייכים לעם היהודי הקטן. הוא חושב במונחים של שמד והתבוללות ולא במונח כמו "לאום אזרחי" שלאזרחיו יש דתות ומוצא אתני שונה. בלאום זה יכולים להיות נישואים גם חילונים ממוצא דתי שונה.
כשמגרדים את ציפוי הישראליות של לפיד, מתגלה לה האתניות האורגנית של מזרח אירופה של בין מלחמות העולם שעיצבה את תפיסת עולמו של טומי לפיד כמו גם את מעצבי התרבות הפוליטית בישראל.
לא פלא לכן שלפיד הנו "אח" של בנט, באשר הם דוגלים בתפיסה אתנית הנסבה סביב משפחה או השבט והקהילה, ולכן הם יכולים להיות אחים.