איבדו את העוז

אין להפחית במשמעות אי-ביקורם של משה יעלון ובני גנץ בקיבוץ נחל עוז. ככל שידיעתי מגעת, זוהי הפעם הראשונה בתולדות המדינה בה ראשי הצבא אינם מגיעים לחזית מחשש מוצהר לבטחונם האישי.

לא צריך להכביר מילים על אתוס ה"אחרי" של צה"ל. אנחנו רואים אותו ברציפות עוד מלפני קום המדינה ועד לפציעתו של מח"ט גולני במבצע צוק איתן. מפקד אוגדה 252, אלוף אלברט מנדלר, נהרג בסיני במלחמת יום הכיפורים. סגן הרמטכ"ל, אלוף קותי אדם, נהרג בלבנון במלחמת שלום הגליל. וזה לא רק בקרבות: מפקד חיל הים, אלוף רם רוטנברג, ישב בספינת הפיקוד, מאות ק"מ מחופי ישראל, בעת ההשתלטות על "קרוס סי". קצין צנחנים וחי"ר ראשי, תת-אלוף (אז) דן שומרון, ישב במטוס הפיקוד בשמי אפריקה במבצע יונתן.

שר הביטחון והרמטכ"ל הודיעו שהם מגיעים לנחל עוז. התושבים, הסופגים טילים ללא הרף, חיכו להם. לשווא. השב"כ הודיע שהוא אינו מאשר את הביקור בשל הסכנה שהשניים ייפגעו. יעלון וגנץ - רב-אלוף במילואים ורב-אלוף מכהן - עברו לדום.

בצדק כותב התושב ינון בן-דוד ב-ynet: "אם השר שמלווה בפמליה חמושה ונע בכלי רכב משוריינים בוחר לא להגיע מחשש שייפגע, מה יגידו התושבים הפשוטים? התחושה היא שהשר ברח כי מסוכן, ואם מסוכן, אז שייקחו את כולנו מפה. שימו אותנו במלון, תדאגו לנו עד שתסתיים הלחימה, כי אנחנו מקבלים רק חול ומים. כשאנחנו לא דואגים לעצמנו, אף אחד לא מתייחס, אדם לאדם זאב".

אחת משתיים: או שיעלון וגנץ לא היו צריכים להודיע על הביקור לפני קבלת אישור סופי מהשב"כ, או שהיו צריכים להודיע לשב"כ שהם מבקרים ויהי מה. אבל להודיע ולא לבוא, ועוד מחשש לפגיעה? זה משדר פחדנות וחוסר מנהיגות.

בימים הראשונים של צוק איתן נסעתי לבית המשפט באשקלון. היה לי חשוב להראות שלתל אביבים אכפת, וגם רציתי להשאיר קצת כסף בעסקים בעיר. אני יודע היטב שזו רק דוגמה קטנה ואפילו קטנטנה להתייצבות של רבבות ישראלים לימין חברינו המופגזים. בנימין נתניהו היה בשבוע שעבר בשדרות, גם אם באיחור של כמה שבועות. ועדת החוץ והביטחון סיירה בדרום, גם אם רק פעם אחת. אז יעלון וגנץ לא יכולים להגיע לחזית? איפה מקומם אם לא שם?

אם זה היה תלוי בשב"כ, כל ראשי המדינה היו נעים לכל היותר במסלולים שבין בתיהם למשרדיהם. לשב"כ היה נוח והכי קל לאבטח אותם במקומות המוכרים היטב. אבל זה לא עובד כך בדמוקרטיה.

לפני שנים רבות הזדמנתי לרחבה שבכניסה לקונגרס בוושינגטון וראיתי שיש שם תכונה רבה. שאלתי מה קורה ונעניתי שהנשיא ביל קלינטון עומד להגיע. חיכיתי שם עם עוד כמה מאות אנשים. השיירה הנשיאותית הגיעה, קלינטון יצא, לחץ ידיים לעשרות עובדי קונגרס שהתרכזו בכניסה, ולאחר מכן צעד עד למרחק של מטרים בודדים מהקהל ואני בתוכו. מתנקש יכול היה לחסל אותו בקלות. אך קלינטון ידע, שבמשטר דמוקרטי - המנהיג חייב להיחשף לציבור, גם במחיר של סיכון מחושב.

לא מאוחר לתקן את הטעות הזאת. יעלון וגנץ צריכים להגיע היום לנחל עוז, במידת הצורך - על אפו ועל חמתו של השב"כ. זה לא צריך להיעשות בפרסום מוקדם שיתן מידע לחמאס, אבל זה חייב להיעשות. וכדאי שמשם ימשיכו לעוד כמה מקומות בחזית. לתושבים מגיעות כל התשבחות האפשריות על עמידתם; זה צריך להיעשות בשטח, לא רק מהקריה בתל אביב.