הספקת שירותי נמל שוטפים לתושבי עזה

שבועות מספר לאחר ששככו הדי הרעש התקשורתי שליווה את מלחמת עזה בתקופת התנהלותה - הגיע הזמן הנכון והבדוק ביותר להתייחס לעניין קיומו וגם/או אי-קיומו של נמל ימי בעזה. ליתר דיוק, בדעתנו לעסוק ברשימה זו בעובדה שלא ניתן להתכחש לה, כלל וכלל והיא - כי בעקבות הסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה, חייבת ישראל, כמדינה ריבונית, המונעת מתן וקבלת שירותי נמל ושינוע מתושבי עזה, לדאוג לחלופה ראויה. מדינת ישראל חייבת - לפי עקרונות החוקים הבינלאומיים בתחום המשפטי והסחר הימי - להעניק שירותי נמל ושינוע שוטפים,לתושבי עזה, כל עוד מונעת היא קיומו של נמל ברצועת עזה ומטילה סגר ימי כולל ורצוף על רצועת עזה.

המציאות העובדתית והמשפטית נכון למועד כתיבת דברים אלה, נכון למועדים בהם התקיימה מלחמת עזה ואף נכון למועדים, שקודם לפרוץ מלחמת עזה - הייתה והינה, כי יבואן של מיטלטלין, המבקש לייבא מיטלטלין מכל מדינה מחוץ למדינת ישראל, תהיה זו ארה"ב, אירופה, סין וגם/או כל חלק אחר מכלל היבשות הקיימות על פני הגלובוס, נאלץ לעשות שימוש בשירותי הספנות של חברות, המקיימות יחסי סחר ימי עם מדינת ישראל, כמו-גם להעביר טובין אלה, בביקורת של המכס הישראלי. טובין אלה, מגיעים, דרך כלל, לנמל אשדוד, אם כי במקרים חריגים, מגיעים טובין אלה גם לנמל חיפה.

מציאות הדברים העובדתית והמשפטית, הקיימת במדינת ישראל, לגבי טובין, הנחשבים כטובין מפרים, כלומר טובין הפוגעים בזכויות קניין רוחני של יחידים וחברות, שהינם בעלי סימן מסחרי רשום, בטובין אלה, מגולמת בסעיף 200א(א) לפקודת המכס (נוסח חדש). סעיף 200 א(א) לפקודת המכס, קובע כי מצא מנהל המכס כי קיימת, לכאורה, הפרת זכות יוצרים או הפרת זכות בסימן מסחר, יורה לעכב שחרור העותקים וגם/או הטובין, שנטען לגביהם שהם מפרים לשלושה ימי עבודה ומטעמים מיוחדים, ראשי הוא להאריך תקופת העיכוב, לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושה ימים. במקביל, יודיע מנהל המכס, בכתב, למי שלדעתו הוא בעל הטובין המפרים, לכאורה, על עיכוב שיחוררם, בצירוף העתק הודעה והעתק הערבות העצמית וכן יודיע לבעל זכות היוצרים או לבעל סימן המסחר שעוכבו הטובין המפרים ויקבע את סכום הערבות הבנקאית שעליו להפקיד, בנוסף לסכום הערבות העצמית, לפי חוק זכות יוצרים או פקודת סימני מסחר. אם לא מופקדת הערבות או הערבויות הנדרשות, הרי מתבטל עיכוב שחרור הטובין המפרים, לאחר שלושה ימים, מיום העיכוב.

הוראה זו, הנכללת בסעיף 200 א לפקודת המכס, על תתי סעיפיה השונים, נחקקה כחלק ממחויובותיה הבינלאומיות של מדינת ישראל, אשר חתמה על הסכם TRIPS, שמטרתו להסדיר הגנה על זכויות קניין רוחני, גם מנקודת מבט של סחר גלובלי. מטרתם העיקרי של הסכם TRIPS ושל סעיף 200 א לפקודת המכס, היא לאפשר לבעלי זכויות קניין רוחני, להגן על זכויותיהם. לעניין זה, תפקיד המכס הינו, לעכב שחרור הטובין המפרים, לכאורה, זכות יוצרים וגם/או המפרים, לכאורה, סימן מסחר, כל זאת על-מנת לאפשר לבעל הזכות לפעול להגנה על זכויותיו, באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט.

מעשה של שגרה הוא, בישראל, בסחר הימי הבינלאומי ובבתי המכס השונים, כי סחורה המיובאת על-ידי יבואנים פלשתינים, לרצועת עזה וגם/או לשטחי יהודה ושומרון, נבדקת כדי למנוע הכנסת סחורה מזויפת, דרך שטחי מדינת ישראל, לרצועת עזה וגם/או לשטחי יהודה ושומרון, תוך פגיעה בזכויות היוצרים של יצרני מותגים מבוקשים, דוגמת נייק, דיזל, ליוויס, דיאדורה ושאר מותגים שונים, כאשר עיקר היבוא המזויף, הפוגע בזכויות היוצרים של יצרנים מוכרים, מתרחש בתחום הביגוד, ההנעלה והספורט.

לאחר שמודיע המכס לנציגי בעלי זכות היוצרים הבינלאומית וגם/או לבעלי סימן המסחר הבינלאומי, באמצעות נציגם בישראל, על ייבוא של מותגים, לרצועת עזה וגם/או לשטחי יהודה ושומרון, דרך נמל ים ישראלי, הרי מתחילים הליכים משפטיים, שראש וראשונה להם, הינם הגשת תובענה בידי בעלי זכות היוצרים וגם/או בעלי סימן המסחר, בגין הפרת זכות יוצרים וגם/או בגין הפרת סימן המסחר, כמו-גם מתן צו עיקול המונע שחרורם של הטובין המפרים, מן המכס. בעלי זכויות היוצרים הבינלאומית וגם/או בעלי סימן המסחר הבינלאומי, מעוניינים לקיים משפט נגד היבואן, שמקום מושבו הינו ברצועת עזה וגם/או שמקום מושבו הינו בשטחי יהודה ושומרון, אולם הם לא מצליחים להמציא לו כתבי בית-דין של בית משפט ישראלי, בשל חוסר נגישות וחוסר יכולת המצאה של כתבי בי-דין אלה, לרצועת עזה או לשטחי יהודה ושומרון.

במצב דברים זה, נקטה הפסיקה בישראל, בשורה של הליכים "יצרניים", מבית מדרשם של בתי המשפט השונים בישראל, כאשר חלק מבתי המשפט ראו בעמיל ובסוכן המכס, כתובת רשומה, להמצאת כתבי בי-דין אלה, כאשר עם המצאת כתבי בי-דין אלה, לעמיל ולסוכן המכס - אשר אין לו עניין בתובענה ואינו מוכן להתגונן מפניה, בשם ומטעם היבואן הפלשתיני - כך שבמצב דברים זה, ניתן לקבל פסק-דין, בהיעדר הגנה, נגד היבואן הפלשתיני ולפעול להשמדת הטובין המפרים, המאוחסנים במחסני ערובה, על חשבון בעלי זכות היוצרים הבינלאומית וגם/או על חשבון בעלי סימן המסחר הבינלאומי, כאשר הם אינם יכולים, לשפות עצמם, בגין הוצאות אלה, בדרך של תביעת היבואן הפלשתיני, בקשר לרכיב נוסף זה, שנגרם להם, בשל אי-יכולתם לבצע מסירה, במישרין, ליבואן הפלשתיני, ברצועת עזה או בשטחי יהודה ושומרון.

ההלכה הפסוקה, הקובעת כי המצאת כתבי בי-דין, ליבואן הפלשתיני, באמצעות עמיל וסוכן המכס, שעה שבתי המשפט רואים בו, אורגן וגם/או חלק בלתי נפרד מהיבואן הפלשתיני, אינה נקייה מספקות. בפסק-דין בו היה מעורב, לפני כשנה, בחר בית משפט העליון לא לקבוע הלכה פסוקה מחייבת והותיר עניין זה למחוקק המשנה לענות בו ולכן נמחקה בקשת רשות ערעור שהוגשה לו, על החלטת בית המשפט המחוזי, בתל אביב-יפו, שקבע, שניתן להמציא כתבי בי-דין ליבואן פלשתיני, באמצעות עמיל וסוכן המכס, שמקום מושבו בתל אביב, בדרך של תחליף המצאה ומסירת כתבי בי-דין אלה, לעמיל וסוכן המכס, הישראלי.