עוד מעט שנת תשע"ה תפרוס עלינו את כנפיה. ואני מאחל לעצמנו לחברה הישראלית, שבשנת תשע"ה ניפרד משתי רעות חולות, שקרמו עור וגידים במציאות הישראלית מאז המלחמה בשנת 1967. מתחת לרדאר, ששיכר את חושיה של החברה הישראלית באותה מלחמה שזכתה לשם "מלחמת ששת הימים", התפתחו שני גידולים סרטניים, שהם בבחינת איום קיומי עלינו כחברה.
לשתי הרעות החולות יש שם - האחת נושאת את השם כיבוש והשנייה את השם הפרטה.
הכיבוש אפשר הקמת התנחלויות והגירת תושבים לשטחים, שמדינת ישראל סיפחה. ההפרטה אפשרה את ריסוק מדינת הרווחה, פגיעה קשה בעבודה המאורגנת וגידול באי השוויון בחברה הישראלית.
כשהימין כונן את השלטון בשנת 1977 הוא נתן קדימות רבה יותר למדיניות ההתנחלות והגירת תושבים לשטחים הכבושים בה החלה למעשה תנועת העבודה מתוך כניעה לימין משיחי. במקביל האיץ שלטון הימין את תהליך הפרטת מדינת הרווחה, שהעצים יותר ויותר את אי-השוויון. תהליך שעשה את צעדיו הראשונים כבר עשר שנים לפני כן, עוד בימי שלטון המערך.
אלו שנקרא בטעות שמאל עשו יד אחת עם הימין להגדלת מפעל ההתנחלויות, שמבתר את המדינה הפלשתינית העתידה לקום ליריעות אורך ורוחב, או ליתר דיוק מונע את הקמתה.
זכורה הרברבנות של
אהוד ברק, הנתפס כמי שהיה מנהיג של מפלגת שמאל - "אני בניתי יותר התנחלויות ממה שבנו
בנימין נתניהו ו
אריאל שרון".
כך הפכו שני מרכיבים - כיבוש והפרטה - למרכיבים משלימים של מבנה כוח כלכלי-חברתי, שכונן שלטון הימין מאז המהפך בשנת 1977 בעזרתה האדיבה של תנועת העבודה.
מה שנקרא בטעות שמאל, כאשר הוא השתלב בממשלות הימין בכסות של ממשלת אחדות, הוא לא פגע במבנה הכוח הזה, כי המבנה הזה תאם והלם בהחלט גם את תפיסותיו.
מה שהשתרש בתודעה בטעות כשמאל היה שותף פעיל ולעתים שותף נגרר בכינון משטר ההפרטה, שיצר תנאים חברתיים ופוליטיים להבטחת המשך הכיבוש.
מה שנקרא בטעות שמאל היה שותף פעיל בממשלת האחדות הראשונה, שקידמה את משטר ההפרטה. תחת אותה
ממשלה גדל מספר ההתנחלויות ומספר המתנחלים הוכפל.
מה שנקרא בטעות שמאל נידב מדי פעם זעם רטורי נגד שליטת ישראל על עם אחר, אך למעשה נתן ידו להמשך המצב קיים ובמיוחד לקח חלק פעיל בעיצוב מדיניות כלכלית של הפרטת כל מה שזז וסייע בהקמת ההתנחלויות.
תנועת העבודה, שכואבת את רצח
יצחק רבין, אינה יכולה לפטור עצמה מאחריות לעובדה שלצד צעדים אמיצים של רבין להניע תהליך שלום, וגילויי אומץ לב ראויים להערכה כדי לשים קץ לסכסוך מדמם ולכונן שתי מדינות לשני עמים, הוסיף לגדול מספר המתנחלים בשטחי יש"ע והוקמו התנחלויות חדשות בתקופת שלטונה של תנועת העבודה.
מצער, שבתקופת כהונתו השנייה של רבין לא רק שלא מותנה מהפכת ההפרטה, אלא הסתמנה פריחה בגידול הפרא ששמו הפרטה, שהגדיל את אי-השוויון בחברה הישראלית.
תנועת העבודה הייתה בבחינת עלי כותרת להשרשת הנגע של "כיבוש נאור".
שמעון פרס כשהיה במעמד של נשיא, שייצב עצמו בדעת הקהל בעולם כאיש שלום, למעשה נושא באחריות למתן תעודת הכשר להיותנו עם כובש השולט על עם אחר. תנועת העבודה יחד עם ממשלות ישראל אחראיות לכך, שאנחנו נמצאים כבר בשלהי העשור החמישי, החגוּר במדים של כיבוש חמוש.
ערב פרוס עלינו שנה חדשה, שנת תשע"ה, חובה עלינו להעלות בעוצמה רבה הקריאה - "בלי צדק מדיני אין צדק חברתי". אנחנו חייבים לצאת יותר נחושים למאבק בשתי המערכות, שהן למעשה מערכה אחת - קץ לכיבוש וקץ להפרטה.
אני מאחל לחברה הישראלית, ששנת תשע"ה תהיה בסימן ההתגייסות למערכה להציל את עצמנו מנטל שליטתנו על עם אחר. התגייסות למאבק למען חברה, בה יש להון האנושי ביטחון תעסוקתי. התגייסות לחילוץ החברה ממלתעות ההפרטה. נשנן לעצמנו, כי בלי צדק מדיני לא יכול להתקיים צדק חברתי. מאבק נגד כיבוש ומאבק נגד ההפרטה חייבים להיות משולבים.
