את המהלך של שרון, ניתן להגדיר ככשר אך מסריח, אבל "הסירחון" - התחיל הרבה לפניו, כמעט בכל הממשלות. הצעקות היו תמיד כמעט אותן צעקות ולפעמים אף מאותם אנשים עצמם. מספיק אם נזכור את הסכם "אוסלו" שהועבר בקולותיהם של שני עריקי מפלגת צומת - תמורת כסא של שר וסגנו שר בימי שלטונו של רבין ז"ל וסגנו שמעון פרס - שהשתתף גם באישור ובמינוי הממשלה של שרי שרון וסגניהם.
כלומר: הסוס של קליגולה, כבר התחיל לנהום ולרקוע בפרסותיו ולהטיל את מימיו, על צורת השלטון שלנו, לרבות ההטבות והצ'ופרים לא רק בתקופת השרון.
מבין המקטרגים והמבקרים היו כאלה, שהתפלאו איך פרס עם כל ניסיונו וחכמתו המדינית, לא עצר את אריק, לא בלם אותו ולא הפעיל את סמכויותיו, כ"משנה למלך" - למנוע מהלך מוטעה ומזיק. יש שיטענו, שזה סביר ומובן לאור התנהלותו בעבר ויש שיטענו - שרצוי לו שאריק יסתבך ויתבזה במעט ואז "המשנה" יצילנו מכל צרה.
כשמדברים על המהלך של אריק - אסור לשכוח כי הצרות התחילו לאחר מינוי של ברק כראש ממשלה. בתוך כל האופוריה של הניצחון והאפטר שוק שבא בעקבותיו - הסכימה הכנסת, למען קואליציה, חלוקת שלל המלחמה והניצחון, לשנות את חוק יסוד הממשלה - ולבטל את קביעת מכסת השרים הקבועה ולהגדילה כדי למלא את צרכי הקואליציה במתן שרים וסגנים.
מכאן נובעת "הרעה" שצמחה מאז, מבלי שכל הממורמרים המתנגדים והמבקרים יעשו מאמץ לתקן את המעוות. לפוליטיקה של דינמיקה משלה וכשפותחים פתח, מתחיל הכרסום וגם סימני הריקבון הממשלי פוליטי.
אדרבא, יראה יו"ר הכנסת וחברי הכנסת שגילו חוש דמוקרטי ולוחמני מפותח - כי די להם בטריקים פוליטיים ויתקנו שוב את חוק יסוד הממשלה ויקבעו מכסה קבועה של שרים 20-18 מקסימום + 7-6 סגנים - כדי לענות גם על הסכמים קואליציוניים עכשוויים ועתידיים - תוך שריון של סעיף שינוי החוק ברוב מיוחס - של 80-75 ח"כים.
על הכנסת, לנצל את המומנטום החיובי שגילו, כאשר הוכיחו שיש מהלכים כשרים פוליטית, שאינם ראויים ציבורית והכנסת לא תיתן להם יד. יפה עשו ומגיעה להם מילה טובה - אבל נראה מה יהיה בעתיד. אריק שרון צוטט כאומר: אחכה להזדמנות אחרת - חוששני, שהוא מתכוון לכך ויכול גם להצליח.
מעניינת גם השאלה, מה היה קורה אילו "נאמני הליכוד" - הידועים בשם הקוד המורדים לא היו מרוגזים על שרון ומחפשים כל הזדמנות להתנקם בו. מה היה קורה אילו אריק שרון היה - א. נכנע למורדים; ב. מלכתחילה מתנגד להינתקות ובשל כך מבקש לצ'פר את נאמניו במשרות שר וסגן - האם היה מצליח? סביר מאד שכן, נקודה למחשבה לעתיד.
הביטויים שנלוו למהלך מפי המתנגדים, כמו מאפיה, משפחת פשע, בית זונות ופנינים נוספות - היו מרנינות ומצחיקות, אבל כשבאו מפי חלק מהם שעשו בפוליטיקה גם מעשים מסוג זה או דומיהם בתקופת הזוהר שלהם או תקופת שלטונם במפלגה ובממשלות השונות, זה קצת צורם את האוזן. גם דברי הביקורת מכמה סגני שרים, שהודחו על מינוים של הסגנים החדשים, היתה מצחיקה ומגוחכת כאחת.
ובאשר לסוס האהוב של קליגולה - יש להניח כי הקיסר קליגולה חשב שבנסיבות של הזמן ההוא והמקום המינוי היה סביר ובמקום.
כך יש להניח חשב היום גם שרון לאור המצאי שעומד לרשותו - לנסות להמר על הסוס הנכון.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
