הרצוג פוסל את עצמו

יצחק בוז'י הרצוג, היו"ר התורן של מפלגת העבודה, התחיל ברגל שמאל את מסע הבחירות שלו: הוא הכריז שאם (חלילה, יש לומר) יהיה ראש ממשלה, צעדו הראשון יהיה עלייה לרגל לרמאללה, אל מכחיש השואה, כדי להחיות את מצעד האיוולת הקרוי בשם הקוד "תהליך השלום", התהליך שראשיתו הקמת מדינה לאויב לצד מדינת ישראל ואחריתו - על חורבותיה. הרצוג אינו מבין שתפקידו של ראש ממשלה בישראל הוא לדאוג לאופק מדיני למדינת היהודים ולא להקים מדינה לאויביהם.

הרצוג מתעלם מבעיותיה האחרות של מדינת ישראל, דוחק אותן לתחתית סולם העדיפויות, ומצהיר שצעדו הראשון יהיה החמרת מצבה של המדינה. הכרזתו של הרצוג מעידה על אי-הבנה של המציאות ושינוי סדר העדיפויות הלאומי, כלומר שינוי הלאום המועדף. בכך הוא פסל את עצמו מלהיות ראש ממשלה בישראל.

יומרתו של הרצוג להגיע ללשכת ראש הממשלה גורמת לו להפיח רוח חיים גם בגווייה אחרת, מפלגת התאונה. במקום לשאוב את בוחריה המתמעטים של המפלגה שקמה בחטא הפך הרצוג את מפלגת העבודה ללשכת עבודה המספקת סידור עבודה לחברי הכנסת של התאונה של לבני, על חשבון הח"כים המתמעטים של מפלגתו, שבקרוב נשמע את זעקות השבר שלהם. כך, במקום שציפורת החוץ והמשפטים לשעבר תיעלם מן הכנסת ומן החיים הציבוריים הוא מאפשר לה כהונה נוספת בכנסת, שאם תתממש (חלילה, יש לומר) תאפשר לה להמשיך לגרום נזקים למדינת היהודים ולאופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הרצוג לא הפיק לקחים מניסיונו המר של ראש הממשלה נתניהו. נתניהו הכניס סוסה טרויאנית לממשלתו, התאפק למשך זמן רב מלהדיח אותה, עד שנאלץ - באיחור רב - לעשות את הצעד הבלתי נמנע: להדיח את החתרנית מן הממשלה. הרצוג עומד לחזור על השגיאה ולהכניסה לרשימתו. גם הוא עתיד להיווכח כיצד הגולם קם על יוצרו. יתר על כן, בסידור העבודה שהוא מציע לפליטי התאונה כלולים גם שניים שהיו בעבר יושבי ראש של מפלגת העבודה. לפחות אחד מהם שאפתן מספיק כדי לסכן את מעמדו של היו"ר הנוכחי, הזמני, יצחק בוזי הרצוג.

ועוד: ראש האופוזיציה - מנהיגה השמיני של המפלגה האבודה בארבע עשרה השנים האחרונות - מראה עיוורון פוליטי ומזרז במו ידיו את הדחתו אחרי כישלונו הצפוי. אם בוזי הרצוג מתכנן ממשלה בראשותו, עם אביגדור ליברמן בפנים ועם תמיכת הערבים מבחוץ, אין מנוס מלפקפק בכושר הראייה שלו.