פתח לנו שער

בנוסף לחשיפה המטבעית הפוקדת בדרך כלל את הלווים, המלווים והמשקיעים, בשל עסקות במטבע חוץ, נחשפים הללו גם לעיוותי מס שונים, שפגיעתם עלולה להיות קשה ובלתי מוצדקת. בדרך כלל, הפרשי שער "פרטיים" (הנובעים מפעולותיו של היחיד, שאינן רשומות ואינן טעונות רישום בספרי העסק) אינם חייבים במס ככל שהם חיוביים, ואינם ניתנים לניכוי ו/או לקיזוז לצורכי המס כאשר הם שליליים. כלל זה מתייחס גם להפרשי שער שמקורם במימוש נכסי הון, שהם ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ או הצמודים אליו (אך לא לנכסי הון אחרים, שאינם ניירות ערך).

כפי הנראה (ראו את החלטתו של השופט מגן אלטוביה מיום 24.11.2014, בעניין משה ארקין ונכסי ארקין בע"מ נגד פשמ"ג), כלל זה יחול גם לגבי מימוש נכסי הון שהם ניירות ערך במטבע חוץ, בידי "חברה משפחתית". מדובר בעיוות מס "היסטורי" (שמקורו בהמלצות ועדת רבינוביץ משנת 2002), הנובע, כנראה, מהנחת עבודה (שהייתה נכונה בשעתה) לפיה שוויו של המטבע הישראלי - בהשוואה למטבעות החוץ העיקריים - ינוע לעולם בכיוון אחד בלבד, כלפי מטה.

אשר על כן, בשל הנחת יסוד שגויה וכתוצאה מקיבעון מחשבתי ואוזלת ידו של המחוקק מאז ועד היום, נחשפים משקיעים שהם תושבי ישראל (יחידים בלבד) לשחיקת הון ריאלית (בשל תשלום מס על רווחי סרק), כל אימת שהם מדווחים על רווחי הון ממימוש ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ, או הצמודים למטבע חוץ, אם ערכו של השקל עלה בהשוואה למטבע החוץ.

תוצאת מס קשה עוד יותר (שלא להשתמש בביטוי חריף מכך) פוקדת את המשקיע היחיד, המדווח לפקיד השומה על הפסד הון ממימוש ניירות ערך הנקובים במטבע חוץ, או הצמודים למטבע חוץ. במקרה כזה, תוך כדי גילוי דבקות מרשימה בהנחיות רשות המיסים, ישלול פקיד השומה מהנישום את הזכות לקזז את מלוא ההפסד שספג (המחושב כידוע בשקלים נומינליים, ללא התחשבות בשיעור העלייה במדד המחירים לצרכן בתקופה הרלוונטית), ויסביר לנישום כי אינו זכאי לקזז - לצורכי מס - את אותו חלק מההפסד המיוחס לשחיקת ערכו של מטבע החוץ בתקופה הרלוונטית.

תסמונת דומה תפקוד כל יחיד תושב ישראל (לרבות נציג החברה המשפחתית), שחלה שחיקה (במונחי שקל) בשווים של פקדונות והלוואות שנתן (הנקובים במטבע חוץ), גם אם הללו נושאי ריבית (החייבת כידוע במס).

בקשתה של מיכל בראל לאישור תובענה מינהלית נגד רשות המיסים כתובענה ייצוגית בהקשר זה, נדחתה ב-4.9.2014 על-ידי השופט אלטוביה. הוא קבע, כי ניתן לראות בריבית מקור הכנסה נפרד (החייב במס), גם אם מומשו באותה נשימה הפרשי שער שליליים.

מידת ההגינות מחייבת אותנו לחזור ולהבהיר, כי הפרשי שער חיוביים "פרטיים" הם (בדרך כלל) פטורים ממס, להבדיל מהפרשי שער שהם חלק בלתי נפרד מהכנסות החייבות במס כשלעצמן (ריבית, דמי שכירות, שירותים מקצועיים וכיוצ"ב).

בעולמם של הנישומים העסקיים, הפרשי השער הם אחד ממרכיבי ההכנסה החייבת, ואף על-פי כן לא נפקד מקומם של עיוותי המס. בין היתר נוכל לציין את ארבעת עיוותי המס הבאים:

1. הפרשי שער חיוביים חייבים לעולם במס (לרבות הפרשי שער שמקורם בשחיקת הלוואה שהתקבלה במטבע חוץ, במסגרת הפעילות העסקית), אך ניכויים וקיזוזים של הפרשי שער שליליים לצורכי מס הכנסה, מתבצעים באופן חלקי בלבד ובכפוף להוראות פקודת מס הכנסה (אלא אם כן עסקינן בנישומים העוסקים בהענקת ובקבלת הלוואות).

2. כאשר התוצאה השנתית (הכוללת) של הפרשי השער היא שלילית, נראה שלא ניתן יהיה להעביר את ההפסד לשנים הבאות (לקיזוז מהכנסות), שכן אין בפקודה הוראות בדבר קיזוז הפסדים "פסיביים" (למעט הפסדים מהשכרת נכס, ולמעט הפסדים שמקורם מחוץ לישראל).

3. על הכנסות מהפרשי שער יש לדווח לצורכי המס על בסיס צבירה, גם כאשר הדיווח לצורכי מס נעשה על בסיס מזומנים.

4. בהעדר אפשרות חוקית "לפרוס לאחור" את הפרשי השער השליליים, חשוף הנישום הישראלי למצב סוריאליסטי, בו יחויב במס בשנת מס מסוימת על הכנסה מהפרשי שער, שלאחר מכן יחלפו ויעברו מהעולם כלעומת שבאו.

משקלן היחסי של העסקות הנעשות במטבעות החוץ השונים גדל בהתמדה בכל מדינות תבל, לא כל שכן בישראל, ואנו קוראים למחוקק הישראלי לתקן את המעוות, ויפה שעה אחת קודם.