ערוץ 10 חפץ חיים והוא בהחלט גם זכאי להם. בתריסר השנים, מאז שהוקם, מאיים לא אחת הכורת על צווארו. במרוצת הזמן הזה עבר הערוץ המסחרי הזה דרך-חתחתים ארוכה. בעליו באו והתחלפו, והאמת היא שמעולם לא עלה בידיו לעמוד על רגליים מוצקות משלו. בעטיים של קשיים כלכליים והכנסות נמוכות הוקפאו חדשים לבקרים הפקות המקור של הערוץ, ומפעם לפעם הוא נאלץ לעבור למתכונת-שידורים מצומצמת מאוד.
אבל את שיאה של הידרדרותו אל עברי פי פחת חווה הערוץ בעצם הימים האלה של סוף השנה האזרחית. יותר מאי פעם בעבר מונחת עכשיו החרב על צווארו, סמוך למדי לארכה שניתנה לו, מבלי שהפתרון באופק נראה.
הוא זכאי
אז נכון שהגיעה עכשיו שעתו של ערוץ 10 והוא נאלץ לתת בפני חורציו את הדין. יש לו, אומנם, חובות מעל הראש והוא גם מתקשה לשלם אותם במועדם, אלא שעם זאת הוא זכאי להמשיך ולחיות, לפחות למען האיזון הקדוש עם ערוץ 2, המאיים לטרוף אותו חי.
האמת ניתנת להיאמר שבתריסר שנות-קיומו הצליח ערוץ 10 למלא את מה שערוץ 2 החסיר: אם במהדורות חדשות בשריות יותר, ואם בתוכן סולידי ורציני מזה של הערוץ המסחרי המתחרה, שמירב פירסומו בא לו בשל תוכניות הריאליטי הלא-חינוכיות שלו.
אבל מעל לכל, ייחודו של ערוץ 10 הוא בקולו האלטרנטיבי לשופרות השלטון.
רביב דרוקר ו
רזי ברקאי, למשל, הם מן הסתם הקול הדומיננטי מבין מטילי החיצים בבלוניה של הממשלה, ואילו שמו של אלון בן דוד יצא לפניו כאחד ממבקריה הספקניים והחריפים של מערכת הביטחון; דב גילהר הוא זה שנלחם בביורוקרטיה ההורסת, ואילו
אורלי וילנאי ו
גיא מרוז הם אלה שעומדים על משמר החוק שמופר לא אחת.
חיסול חשבונות
אל הנער הזה מתפללת, בעצם, המדיה החופשית, שאינה מוכנה לומר אמן אחד כל נאד שלטוני. רק שעכשיו מבקשים לסתום לנער הזה את הפה ולחסל איתו את חשבונות העבר. אלא שערוץ 10 אינו ערוץ התקשורת היחיד הניצב בפני מפולת. תסמונת המצוקה הכספית מאיימת על כל ערוצי המדיה האלקטרונית והכתובה כאחד. לא רק בארץ, אלא גם בעולם הרחב. גורלם נחרץ לשבט, אלא אם כן מאיר להם המזל פנים והם נופלים לידיהם של טייקונים, שאומנם מושיעים אותם כספית, אבל בה בעת מתעללים ב
חופש הביטוי שלהם.
מישהו שם למעלה צריך בדקה ה-90 לקחת את העניינים בידיים ולהציל את ערוץ 10 לא רק משיברונו, אלא גם, ובעיקר, משיברונם של הצופים בו, הכמהים כל כך לשידוריו, ולו למען התחרות ההוגנת, שלא תהפוך את הערוץ השני לעוד מונופול, שהוא כשלעצמו בלתי-נסבל.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
