אנו מכירים את עצמנו: נוהגים לשבת בחברותא ולקטר על המצב, עד שזה הפך לקלישאה. תחת מטריית הקלישאות, כאלה ודומות לה, פורחות להן ממשלות ישראל, מתחלפות מדי פעם כמו בכסאות מוסיקליים - והעיקר מצטיינות באפס מעשים, מחדלים והשתמטות מחשיבה לטווח ארוך.
בעצם, כאשר עולה לשלטון ממשל חדש הוא מתחיל לשדוד את המדינה, בדרכים מתוחכמות או באופנים מטומטמים. השורה התחתונה: האזרחים תמיד נדפקים, ואילו שכבת העשירים והעובדים המחזיקים את הממשל באשכיו, כמו עובדי חברת החשמל, הנמלים, הבנקים ועוד כמה, לא רבים - פרים ורבים.
ישראל מחזיקה בשיא מערבי: מבין מדינות המערב יש בארץ היהודים את העוני הכבד ביותר!
אני קורא לילד בשמו: כל ממשלות ישראל לא מילאו את תפקידן, הן מעלו בו, הן צפצפו על האזרח הקטן והבינוני... בכוונה אינני עושה השוואות בין ממשלות הליכוד והעבודה, אך אין להתעלם מכך, שהשחיתות הציבורית קיבלה רוח גבית מרגע עליית הליכוד לשלטון.
בין ההזנחות הבולטות אפשר להצביע על תאונות הדרכים... מה שבולט כאן שהנפגעים, לרוב הם אנשים "פשוטים" אין בהם פוליטיקאים או שרים. אז, כמובן מדוע להתאמץ??
נפגעי הטרור ברובם הם האזרחים הרגילים, נוסעי אוטובוסים וקונים בשוק... אז מדוע למהר ולהקים גדר ביטחון??
נפגעי הבנקים שייכים גם כן לשתי הקבוצות שלעיל... איזו ממשלה תילחם בבנקים?
הלא שרים וגם שופטים מקבלים פיק ברכיים מול שועי הארץ. ציינתי כאן שלוש נקודות מיני רבות, המורות על השיטה בה נוקטות הממשלות, כולן. עוד לא נאמרה כאן המילה על המינויים הפוליטיים ותועת עוזי כהן, שמאיצות את הריקבון הפנימי במדינה.
אינני יודע אם כבר לא מאוחר להציל את המדינה צידי עצמה, מדינה הדוהרת בנהרה אשר בקצה אור שחור.
