"הסכנה טרם חלפה!" <br>

אנו מקבלים את פניכם בחיבה ובהערצה גלויה, ביום בו אנו מציינים מלאות שישים וארבע שנים לניצחון על גרמניה הנאצית;

בלב מלא גאווה, אנחנו חולקים כבוד לכם, הלוחמים היהודים, הגיבורים, שהשתתפו במערכה, ומביעים את תודתנו, בשם העם כולו, על תרומתכם לניצחון החשוב.

היום הזה ראוי בהחלט לציון, משום שהוא איננו 'עוד' ניצחון; משום שאיננו עוד הישג טקטי, או אפילו אסטרטגי; הייתה זו נקודה ארכימדית בדברי ימיה של האנושות, שחותמה ניכר לטווח הארוך. היה זה ניצחון האור על החושך, ממש כפי שאמר שלמה המלך במגילת קהלת: "וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החושך". אלא, שבאותן שנים אפלות, רבים, רבים מדי, בחרו שלא לראות את ה"אור".

הם העדיפו את הסכלות, את הבערות, את השנאה ואת הגזענות, שהביאה כמובן לאנטישמיות; ולבסוף, את תרגומה המעשי: השפלה והרג שיטתי, מפלצתי, של יהודים באשר הם, בשם "תורות" גזע מופרכות.

אין תיאור קולע יותר, לליקוי המאורות הזה, מאשר מילותיו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק; שנכתבו, אמנם, בהקשר אחר, שנים אחדות קודם: "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה, איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע?!"

חברי וחברותיי, משטר האופל הנאצי, הכתם הכבד הזה בתולדות האנושות - לא פעל במחתרת, ולא בעת הקדומה; תורת הגזע ותעשיית המוות, שגשגו כאן ועכשיו, בעת החדשה, לעתים תחת עינם הפקוחה, ולעתים תחת עינם העצומה למחצה - של משטרים שהחשיבו עצמם "נאורים".

בודדים התריעו בשער, מפני האסון המתרגש; אחד כזה היה, למשל, המשורר היהודי-גרמני, הינריך הינה, שבחושיו החדים ידע לאבחן, את הסכנה שבלאמנות הגרמנית, ושנים קודם לעליית המשטר הנאצי, הזהיר: "בהישמע הרעם הגרמני, ייפלו הנשרים מתים מן השמים, והאריות במדבריות אפריקה הרחוקות,יסתתרו במאורותיהם המלכותיות..."

חברי הכנסת, שישים וארבע שנים לאחר שהעולם נשם לרווחה, עם נפילת "הרייך השלישי", הסכנה טרם חלפה!

האוויר שלנו הולך ומזדהם בהכרזות מחרידות, קיצוניות, שמקומן, כך קיווינו, לא יכירן בקרב האומות המתוקנות.

הקולות היוצאים מטהרן ומדרבן, של אנטישמיות נוטפת ארס, וקריאות להשמדת ישראל-הן הן הסכנה, המוסרית והממשית, לא רק על שלומנו אנו, כי אם על שלום העולם.

זהו היום האתגר האמיתי של מדינות העולם החופשי: לצאת באופן ברור ונחרץ נגד כל אמירה כזו; להחרים בלי היסוס, ובלי הצטדקות, כל מי ששותף, בכל דרך, למגמות האפילות בגרסת אלפיים ותשע, המאיימות להקדיר את שמינו.

עוד בטרם השואה, תיאר ביאליק, את זוועת מעשי הטבח ביהודים, בפואמה "בעיר ההרגה": "כי-קרא א-דני לאביב ולטבח גם-יחד: השמש זרחה, השטה פרחה, והשוחט שחט...."

נפילת גרמניה הנאצית, הייתה מפלת בן דמותו המודרני של עמלק, שהמסורת היהודית קבעה כלפיו יחס מיוחד, אמביוולנטי: "זכור את אשר עשה לך עמלק" - לשמר את הידע אודות הצורר; ועם זה, למחות מתחת השמים, כל זכר לקיומו.

לכן, החוב המוסרי, מוטל עלינו, כמו גם על יתר מדינות העולם: לא להניח אבן על אבן, כדי לוודא, שלעולם לא עוד.