כולנו חיים במדינה שעדיין נלחמת על קיומה והמלחמות קשות. כולנו חלק ממשפחה אחת גדולה, אבל כל אחד קם בבוקר והולך לענייניו. לא תמיד אנו זוכרים כמו שצריך את אלה שמשלמים את המחיר – אלה שמאבדים יקיר חלילה, וגם אלה שנשארים עם פצעים פתוחים.
אמרתם לי שאתם מעריכים את זה שבאתי הנה, אך מי שצריך לומר תודה זה אני לכם ולא אתם לי. הייתם כאן כשהיינו צריכים אתכם ונשארתם מאז עם אותו אירוע אותו אתם נושאים לעד. המדינה הזו חבה לכם תודה ענקית. אם בביקורי נתתי, ולו במעט, ממה שהמדינה חבה לכם – אני שמחה על כך.
בביקורי כאן נתתם לי הרבה מאוד כוח להמשיך במה שאני מאמינה בו – וזה לא קשור לפוליטיקה אלא לכך שעלינו להפוך את המקום בו אנו חיים למקום עם אחווה הדדית בינינו, מקום עם ערכים משותפים, מקום עם חזון משותף. המאבק הוא לא רק על קיומנו הפיזי אלא על ערכיה של המדינה הזאת. תודה רבה לכם על הכוח שנתתם לי להמשיך בדרך בה אני מאמינה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
