בולגריה וישראל - עבר, הווה ועתיד

נשיא בולגריה, Rosen Plevneliev,
שר החוץ, Nickolay Mladenov,
שר התיירות, סטס מיסז'ניקוב,
קהל נכבד,

אדוני הנשיא,
ברוך בואך לירושלים.

"אנחנו אחים בנפש" - כתב המשורר הבולגרי חריסטו בוטֶב Hristo) Botev). הגעת אל מדינה שהיא פסיפס של אחים בנפש, שגדלו במרחק גיאוגרפי זה מזה, ושמרו על האחווה ההיסטורית שלהם. היהודים שבו ונפגשו לאחר אלפי שנים, ובתרמיליהם פסיפס של התנסויות ושל טעמים. הם חזרו למולדתם ההיסטורית מארבע כנפות תבל, והביאו איתם טעמים רגשיים שחוו בכל הארצות הללו.

בישראל יש טעם של נפש פולנית, נפש עירקית, נפש מרוקאית, ונפש יוונית, נפש רוסית ונפש אמריקנית. הערב אני רוצה לספר לך, אדוני הנשיא, על טעמה של הנפש הבולגרית שלנו. כי לבולגריה יש אכן נפש רגישה, נפש טובה.

עשרות אלפי יהודי בולגריה הגיעו לישראל בסוף שנות הארבעים. רבים מבני העלייה הגדולה הזו התיישבו ביפו והעניקו לעיר העתיקה בעולם צביון בולגרי ממש. בצלילים, בטעמים. בריחות. וכמובן גם בכדורגל. צלילי המוזיקה הבולגרית של מקהלת צדיקוב, המקהלה הראשונה בישראל, מילאו את הארץ. ויפו הייתה לעיר שמהלכת בה רוח בולגרית.

יהודי בולגריה נקלטו בישראל באופן יוצא מן הכלל. אבי המדינה, דוד בן-גוריון, אמר עליהם כי הם היו "הקהילה הציונית ביותר באירופה". הם עלו לישראל לא בגלל שסבלו בבולגריה אלא משום שרצו להקים לעצמם מדינה, ועד היום הם אוהבים את בולגריה, מבקרים בה רבות וחשים קשר עמוק עם העם הבולגרי.

בישראל הם הצמיחו דורות של חלוצים בקיבוצים, רופאים, מהנדסים, סופרים, עיתונאים, שחקנים ואמנים, קצינים בצה"ל, חברי כנסת וממשלה. אך גם הם ובניהם לא שכחו את נופי בולגריה הנהדרים, מנהגיה, שיריה, ומאכליה. ובעיקר - את העם הבולגרי שהעניק להם חום וידידות - והגנה בשעת מצוקה.

הישגיהם גדולים ורבים. תל אביב קמה כעיר חדשה ויפו התחדשה ברוח חדשה. גורדי שחקים וחממות קמו בתל אביב. אך הנמל ביפו שמר על קסמו ההיסטורי והיה למשכן מוסיקלי (ובעיקר מוזיקה בולגרית) ונמל דגים שסיפק מזון בטעם בולגרי. הים לא השתנה אבל הטעם הבולגרי שלט בגליו. ביפו פועמת גם היום נשמה יהודית במוצאה ובולגרית בפעימותיה.

אני חייב להוסיף שמעולם לא פגשתי יוצאי בולגריה שהם עצלנים או עצובים. ותמיד פגשתי יוצאי בולגריה שהם רופאים מעולים ואופים מעולים.

ידידי הנשיא,

שני עמנו ידעו תלאות ודם. עמי ידע הגליה, פוגרומים ושואה נוראה. עמך ידע כיבושים ושיעבוד. אנו עשירים בזיכרונות יותר מאשר בקרקעות. היום שנינו שואפים להמריא לעולם החדש בעידן המדע. נבנתה בינינו קירבה חדשה ונבנה בינינו פוטנציאל לידידות גדולה. לישראל ולבולגריה עתיד המשלב את מדע המחר עם הנשמה של אתמול: דמוקרטיה וחדשנות. אותיות של אתמול ושבבים של היום. נשמור על חוכמתנו העתיקה. אנשים מזדקנים. חכמה אינה מזקנת. נתחדש לקראת העתיד החדש.

הקמת מדינת ישראל היא הוכחה שחזון נבואי הוא יותר ריאלי מחשבון כלכלי. יהודים הגיעו מכל רחבי העולם, בנו כאן חברת מופת בקיבוצים ומושבים, הפכו ביצות לגנים ומדבריות לישובים תוססים. החיו שפה עתיקה. ובנו מרכזי מחקר מדעיים מובילים בעולם. וזאת לאחר ששליש מבני עמי נכחדו בשואה.

גם לאחר שזכינו בעצמאות נאלצנו שבע פעמים להדוף מלחמות. מעולם לא דחה יום אחד של מלחמה ולו יום אחד של דמוקרטיה ומעולם לא דחתה יריית רובה פעימה אחת של שאיפה לשלום.

אדוני הנשיא,

אני רוצה להודות לך על הסיוע שאתה וממשלתך מעניקים לקהילה היהודית בבולגריה, קהילה בת למעלה מאלף שנה. אני רוצה להודות לך באופן אישי על התמיכה וההתגייסות בעקבות פיגוע הטרור בבורגס. היית במקום הפיגוע, פגשת את הפצועים. ברצוני לציין בהוקרה את נכונותכם לשלוח מטוסי כבוי כדי לסייע בכיבוי השריפה הגדולה בכרמל.

הד התרבות הבולגרית עוד נושמת בישראל, כמו שהתרבות היהודית השאירה את עקבותיה הבולגרים. פילוסוף כיצחק פאסי, מוזיקאי כניקולאי קאופמן, מנהיג פועלים כמו שלמה גולדשטיין, משורר כמו ואלרי פטרוב, קולנועי כמו אנג'ל ווגנשטיין, וצייר כמו ז'ול פשין. כלכלן כמו אלברט אבטליון, וסופר גדול כאליאס קנטי שזכה בפרס נובל. תרומתם הקולקטיבית, כמו יכולתם הוירטואוזית, השאירו עקבות שאינן ניתנות לטשטוש.

אדוני הנשיא,

העם היהודי זוכר ויזכור לעד את אלה שאיפשרו להציל את יהדות בולגריה ממחנות ההשמדה. זהו אות כבוד להרבה אנשים אמיצים מבני העם הבולגרי.

דימיטר פֶּ‏שֵב, סגן יו"ר הפרלמנט בבולגריה, יזם - במרס 1943 - את המהלך להצלת יהודי בולגריה. פֶּ‏שֵב שילם על מעשיו בקריירה שלו. אבל זכה בתודה היסטורית. וכמו פֶּ‏שֵב רבים אחרים, חברי פרלמנט, אנשי ציבור, ראשי הכנסייה ואנשים פשוטים, קמו כאיש אחד למנוע את הגירוש.

אנחנו יודעים שבשנה הבאה, 2013, תציין בולגריה מלאת 70 שנה להצלת יהודיהָּ. זו תהיה הזדמנות טובה עבורנו לומר דבר תודה לעם הבולגרי האמיץ.

לבולגריה תפקיד חשוב בהידוק היחסים בין ישראל לבין האיחוד האירופי, ובין ישראל לבין ברית נאט"ו.

אדוני הנשיא,

הטרור מנסה להכות ללא אבחנה בכל מקום. חסימת הטרור תלויה בשיתוף פעולה ביטחוני בינלאומי, בחילופי הערכות מודיעין ובעמידה נחושה מול המחבלים ושולחיהם. אירן, אדוני הנשיא, היא מרכז הטרור העולמי. ומטרתן של האייתולות בטהרן היא להשליט הגמוניה שיעית בנוסח אירני על העולם כולו. השילוב של מנהיגות פנאטית עם תאוות רצח, ושגעון השתלטות יחד עם נשק גרעיני, היא סכנה על שלום העולם כולו. הקהילה הבינלאומית כולה חייבים לעשות הכל כדי למנוע אירן גרעינית, המאיימת בהשמדת עמים.

ביקורך, אדוני הנשיא, מאפשר לי לחרוג מכללי הפרוטוקול המקובלים ולספר על קבוצת הכדורגל המיוחדת במינה - "מכבי יפו". היא הייתה גאוות יוצאי בולגריה. היא הוקמה בשנות הארבעים. שחקניה כונו: "הבולגרים". ישראל הריעה "היידה" כשאחד משחקניה הכניס גול לשער יריביו, והיא הכניסה הרבה גולים. אבל גם כדורגלנים, כמו פוליטיקאים, מזדקנים עם הזמן ומתעייפים מהבעיטות. חששנו שמא תלך לנו "מכבי יפו" לאיבוד. אלא שלאחרונה החיו נאמני הכדורגל הבולגרי את הקבוצה מחדש, עם הצאצאים של שחקני העבר והמקימים של הקבוצה. ושוב החלו אלפים לפקוד את היציעים ושוב נשמעה התרועה: "היידה יפו". ואני מוסיף "היידה" בולגריה.

בהזדמנות זו ברצוני לברך את האזרחים המוסלמים של בולגריה ושל ישראל לרגל חג הקורבן שיחול בסוף השבוע. כּוּל עאם ואָנְתָם בָּחיר!

הרשו נא לי להרים כוסית לכבודך, אדוני הנשיא, ולכבוד הידוק היחסים בין בולגריה לישראל. לחיים!