"היית מתת נדירה להיסטוריה של עמנו"

אמנון יקר,

על-פי רוב צלצלתי אליך.

הפעם צלצלת אלי. ליבי ניבא לי רעות. הרמתי את השפופרת ברעדה. קולך כמעט ולא נשמע.

כגחלת לוחשת אמרת לי, שהגיע הזמן להיפרד. באתי לבית החולים. בחדר ישבה טלי שקועה ביגון. קשובה לכל מילה. אתה נראית כרגיל - שולט בעצמך. ללא טיפת רחמים עצמיים. דאגתך, גם ברגעים אלה, היו לעם. למדינה. לעתיד. סיפרת לי על החלטתך לא להמשיך. אני נפרד. לא נכנע. אמרת זאת בשקט אצילי. בדעה צלולה. שקול בהחלטתך. אמיץ במסקנותיך, כתמיד. לא עמדה דמעה בעיניך. לא נשמעה אנחה בפיך. כן, גם על הקרב הזה פיקדת בעצמך. גם בקרב הזה החלטת על דרך סיומו. עליכם להמשיך, אמרת. עליך להמשיך. עד בוא הנכסף שבחלומותינו. עד בוא השלום. השלום האמיתי עם כל שכנינו. זה אפשרי. זו אחריותינו כלפי בנינו. כלפי בנותינו. כלפי צאצאינו. כן - זה קשה אבל הכרחי. אין אלטרנטיבה. אי-אפשר היה לחלוק על הטון האצילי שלך. אי-אפשר היה למחות על הפרידה שבחרת. נפרדנו איש מרעהו בחיבוק. בפרידה שהיא בלתי אפשרית. זו לא הייתה פרידה מהדרך בה הלכנו יחד. בקשתך המפורשת הייתה שנוסיף ללכת בה. הלכת ורוחך תוסיף להוליך. אומרים "אחרי מות קדושים", לא לגביך אמנון. חייך היו קדושים. הם היו קודש לעם. קודש למדינה. קודש למשפחתך, קודש למשפחת הלוחמים. להם הקדשת כל רגע מחייך, כל שעה מגבורתך. כל יום מחוכמתך. לא ידעת פחד. לא בפני אויב ולא בפני מציאות. לא עשית שקר גם כאשר האמת הייתה אכזרית וגם כאשר התקווה הייתה נשגבת. אתה לוחם גדול של ישראל. מדינה שכל חייה נאלצה לעמוד במלחמות.

לחמת, ניצחת, אבל מעולם לא הפסקת לחפש את הניצחון הגדול והמועדף - שלום בינינו לבין שכננו.

היית מופת. חייל אמיץ בקרב. מצביא חכם במלחמות.

הִילכתַ תמים ופעלת בצדק בקרב אומה אפופה באי צדק. עלית לפסגות אבל הצנעת לכת.

הכרנו עשרות בשנים. לא היה לי צל של ספק שאתה איש מופת בכל אתגר. בכל אתר.

בשחרו של בוקר. בדמדומיו של ערב. ידעתי תמיד שהיית בחייך כפי שנותרת במותך. איש נדיר. בן יחיד. בן יחיד במינו. בן נפלא לעם שבניו נושאים אותו על שכמיהם. היית נדיר בעוז רוחך. נדיר בחכמתך. נדיר ביושרך. איש נקי דרך, אדם עמוק דעת. כל חייך חיפשת וגם מצאת דרכים לתרום ומעולם לא ציפיתַ תמורה לתרומותיך. ההיסטוריה של עמנו תרמה לנו, מדי פעם בפעם, בנים נדירים. אתה היית מתת נדירה שכזו. האומה נפרדת ממך היום באבל ובגאון. כאחד מאזרחיה אוסיף ואודה לבורא עולם על אשר העניק לנו איש כמוך, כנאמר "בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו, משכמו ומעלה גבוה מכל עם". (שמואל א') ואַבָכֶּה את הליכתך מאיתנו בדמעות ובגאווה. דמעות על אשר הלכת וגאווה על אשר הורשת.

טלי, אורי-צבי, מיכל, דפנה, יובל, גיל ורוני.
לכאבכם אין שיעור. אבד לכם בעל, אב וחבר נפלא.
אני מחבק אתכם בחום. שותף בצערכם וכואב בכאבכם.

אמנון,

זכרך יכון בדברי הימים של עמנו.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.