אז יש או אין אפרטהייד <br>‏

יגאל סרנה, ממייסדי שלום עכשיו וצ'ילבה של ביבי (מתנהלת כעת תביעת הדיבה המפורסמת בשאלה אם ‏שרה נתניהו הוציאה או לא הוציאה את ביבי מהרכב, תוך יצירת פקק רבתי) פותח את טורו באיפה ואיפה ‏של רשויות אכיפת החוק, ותוהה מדוע מאות ואלפי הישראלים שמסתובבים באופן יום-יומי עם סכינים, ‏אינם זוכים לאותה תגובה ציונית הולמת כמו של הפלשתינים מחזיקי הסכינים: הוא גורס, ואני מסכימה ‏איתו, שישנם מקרים שכל שחפץ בו הפלשתיני הוא לבצוע אבטיח לפרוסות סימטריות, ולשם כך החזיק ‏סכין, ולעיתים חשד לא מבוסס הופך לגזר דין מוות על המקום, בשל ההגנה העצמית.‏

אכן, סרנה מעורר קושי. אבל צריך לזכור שמי שיצר את הקושי הזה הוא מי שנסחף אחרי התעמולה ‏הפלשתינית בטלוויזיה הפלשתינית, ויוצא עם סכין בכדי לדקור יהודים. קצת קשה לחשוב על האופציה של ‏חיתוך פירות במצב כזה.‏

סרנה מתנגד לכל הרומנטיזציה שיש מי שמנסים לעשות למתנחלים בתקשורת, כאנשים "שורשיים" שרועים ‏את הצאן שלהם בינות לגבעות התנכ"יות. נו באמת, מפטיר סרנה (לא במילים אלו, אבל כך משתמע): ‏לשיטתו מדובר באנשים טובים שעושים מעשים רעים. לשיטתו, זה לא שיש אפרטהייד בתוך ישראל, אבל ‏יש גם יש, לשיטתו, אפרטהייד בתוך הגדה המערבית.‏

הוא גורס שאנו איננו רואים את האופן שבו חיים הפלשתינים מתחת לאפם של המתנחלים, מאחורי גדרות, ‏בכבישים נפרדים, בישובים נפרדים, צמאים למים, בעוד שהטפטפות, הממטרות והבריכות חוגגות ‏בהתנחלויות. ‏

הוא מסביר שאם אנו תרים אחר הסבר לסכינאות (שרגע לפני הוא טען שהסכינים הם בכלל לאבטיח), זה ‏ההסבר.‏

שתי הערות שלי:‏
‏
א. הטרור נוטה להתגבר דווקא כשיש הסכם שלום בפתח (1993, 2000, 2001). יש גם הסתה פלשתינית ‏שתורמת לו. ההתנחלות תורמת, אבל לא את חלק הארי. ‏

ב. עניין המים טעון בירור מדויק. בן-דרור ימיני כתב על זה לפני שבועיים. מומלץ לקרוא. ‏