הסבב הבא בסימן שאלה

עמוס הראל מהארץ מקדיש את טורו האחרון לאפשרויות המלחמה בקיץ הקרוב, שאוטוטו, אגב, ‏מגיע לסיומו. מלחמה לא הייתה בקיץ הזה, וכנראה לא תהא. חמאס מתמודד עם חשיפת שחיתויות, ‏משהו שאפיין עד כה אך ורק את הרש"פ, בעוד החמאס נתפס כדתי, טרוריסטי למדי, אך "נקי ‏כפיים". מסתבר שהוא גנב כספים וחבילות מזון שהיו מיועדות לציבור הפלשתיני, לטובת אנשיו. ‏

הפלגים בחמאס, לפי הראל, מתווכים ביניהם אם להתקרב לאירן, הסממן השיעי, או שמא, ‏להשקיע מאמצים בהתקרבות למדינות הסוניות, ולגדה, ולממן פיגועים שם. גם אם ישראל תתפוס ‏בזמן אמת את הניסיונות של חמאס לתכנן ולתפעל פיגועים מתוך הגדה, ספק אם היא תוכל לעצור ‏את ההשפעה מרחיקת הלכת של התמודדות החמאס בבחירות לרשויות המקומיות שם: אותו חמאס ‏שבעבר ויתר על התמודדות, יתמודד כעת, והוא עלול להעמיק את השפעתו בגדה.‏

איש מהפרשנים אינו יכול לחזות מי ירש את אבו מאזן, ולא בטוח אם הממשלה בישראל, כך ‏משתמע מדבריו של הראל, ערוכה לתרחיש כזה או אחר (ככל שהדבר נוגע להנהגת הרש"פ), או ‏להשתלשלות האירועים הצפויה כתוצאה מהשתתפות החמאס בבחירות לרשויות המקומיות.‏

במקביל, ישראל, כך לפי הראל, מנסה לשמר את הייאוש ברצועת עזה על אש קטנה: היא מסכינה ‏עם מימון קטר את משכורות אנשי החמאס בעזה, ומגלה גמישות במעברי סחורות. הגמישות ‏שישראל מפגינה בהיתרי יציאה מן הרצועה מנוצלת לתחמונים של החמאס, השב"כ מצידו מגיב, ‏ואז לישראל ישנן עוד כמה דרכים להצטייר ממש מגעיל בזירה הבינלאומית, בתיווך הפלג ‏בתקשורת הישראלית שמדווח על דברים כגון אלו בקביעות. ‏

אם לסכם את התיאור הקודר של הראל, זה חש מרגיש ונשמע כמו שקט מזויף שעל סף פיצוץ נוסף,‏

וישראל הרי טרם סיימה להפיק לקחים מן המלחמה הקודמת (נפתלי בנט עוד מתמקח על עידכוני ‏הקבינט), ואף מינתה לאחרונה שר ביטחון עם פתיל קצר, אשר לא ברור כמה ועדות חקירה ‏תידרשנה לאור מה שהוא עלול לעשות ברגע אימפולסיבי. ‏