התקליט השבור של הברנז'ה

בן-דרור ימיני מידיעות אחרונות מקדיש את טורו האחרון במוסף "סופשבוע" לגידי גוב, הטאלנט של בזק בהווה, והטאנלנט של "כוורת" בעבר, והטאלנט של כל מיני דברים, בין לבין.

לימיני, שמאד לא אוהב את הקלישאות של השמאל, יש סיבה לסקר את גידי גוב, כי בשבוע האחרון גוב חטא בלא מעט קלישאות שמאל, או כמו שימיני מסקר:

"מידי פעם, קצת יותר מדי פעמים, מתפרסמים אצלנו ראיונות עם אושיות תרבות. לא ברור איזה ערך מוסף יש להם בכל מה שמחוץ לתחום היצירה שלהם, אבל ההצגה חייבת להימשך. העמדות שהם מביעים מצויות, בדרך כלל, אי-שם בין מר"ץ לבל"ד. הם מדקלמים את הטקסטים המוכנים מראש: נגד הכיבוש, נגד הממשלה, נגד ההתבהמות, נגד הפשיזם, נגד מירי רגב, נגד כל מה שקורה לנו. לכולם יש קופירייטר אחד.

הם עצובים וכואבים ומסכנים ורגישים, וכמעט בכל ראיון כזה טורח המראיין או המגיש לספר לנו שהם "אמיצים".

לא שהם אמרו משהו שונה ממה שנאמר בראיון האחרון עם מישהו מהברנז'ה שלהם. אבל מה זה חשוב. הראיון התורן מגיע לכבוד מופע חדש, תקליט חדש, הצגה חדשה. והפזמון הוא אחד. שמעת אחד, שמעת את כולם.

יש כמובן בעיה עם הסיפור הקבוע שהם מוכרים לנו. משום שבבוהמה, שממנה כולם מגיעים, יש 95 אחוז שמדקלמים בדיוק את אותן סיסמאות. וזה מעניין, משום שמדובר בעצם בעדר קרנפים".

גוב קיבל הפעם את הבמה אצל ימיני, משום שהוא הצהיר בראיון שהוא "עורג לערכים של אירופה", מה שהקפיץ את ימיני, שהקיש בגוגל הפנימי של מוחו "ערכים של אירופה", ונזכר בטבח היהודים בשנות השלושים והארבעים, ובשנאת הזרים שמבעבעת שם היום, אפרופו "ערכים של אירופה", ולתשומת הלב של גידי.

לשיטת ימיני, האמן המיוסר הישראלי שמהלל את אירופה, עושה זאת רק בכדי להציג את אירופה כקונטרה לישראל, שהיא, כמובן, "פשיסטית".

הכמיהה של אנשי הברנז'ה לאירופה, וההשמצה שלהם את ישראל - כ"כל מה שאירופה היא לא" (שהרי לשיטתם, אירופה "הומנית" וישראל "פשיסטית"), גורמת להם להצטייר בעיני ימיני כשטחיים לאללה, מדוקלמים, מתנשאים ועסוקים בעצמם ובדימוי הנאור שהם בטוחים שאופף אותם למרחקים. גם אם בן-דרור ימיני מסכים לרוב עם עמדותיהם השמאליות, דרך ההגשה לא עושה לא את זה.

להגיש עמדה ראויה של ההכרח בפתרון שתי המדינות, בתיבול הצדקנות הזו, נתפסת בעיני ימיני כמו הגשה של מרק משובח וזבובים בתוכו.