הכשלים של הקפיטליזם המערבי עומדים ביסוד הבעיות החברתיות והפוליטיות של מדינות אלו - סבורה לין פורסטר-רוטשילד במאמר המתפרסם בשבועון טיים. "ההכנסה והעושר הן מונופול בידי העשירים ביותר, מה שיוצר חוסר שוויון נרחב, פערים במשכורות ומעמד ביניים הולך ומתכווץ", היא ממשיכה.

המסקנה היא, שיש לעצב מחדש את הערכים וסדרי העדיפויות של הקפיטליזם. עד לאחרונה, חשב האדם הסביר שהקפיטליזם הוא מערכת הוגנת. בעשור שלאחר מלחמת העולם השנייה, מעמד הביניים פרח ונהנה מחלקו בעוגה הכלכלית המשגשגת. ומדוע? פורסטר-רוטשילד מסבירה: "החברות חשו מחויבות למגוון רחב של מחזיקי עניין - העובדין, הלקוחות, בעלי המניות והקהילה". ועוד לפני אותה תקופה, הנרי פורד קבע שכל עובד אצלו יכול להיות מסוגל לקנות את המכונית שהוא מייצר.

השינוי החל בשנות ה-70, היא ממשיכה. החברות נטשו את עקרון השגשוג המשותף לטובת יעדים פיננסיים רבעוניים, כאשר הן (ונותרו) היו תחת לחץ לעמוד בציפיות האנליסטים מדוחותיהן הכספיים. העמידה ביעדים סללה את הדרך להתעשרותם של המנהלים הבכירים, ולצידם - יועציהן של החברות. במקביל, הואטה העלייה בשכר הממוצע, וחוסר הביטחון בעבודה הפך להיות הנורמה. ובקיצור: מחזיקי העניין לטווח קצר הם שהרוויחו, בעוד העובדים - מי שנמצא בחברה שנים רבות - נותרו מאחור. וממילא, הקהילות בהן הם מתגוררים - סבלו גם הן.

פורסטר-רוטשילד מציבה את היעד של שילוב בין העסקים והחברה, במה שהיא מכנה "inclusive capitalism". אין המדובר בשם חדש ל"אחריות תאגידית" או על פילנטרופיה מחודשת, אלא תיאוריה שונה של השקעת וניהול. ביסודה עומדת התפיסה לפיה המטרה היא שגשוג רוחבי, כאשר החברות המסחריות (company) מזדהות עם האינטרסים של החברה בה הן פועלות (society), כפי שהיא באה לידי ביטוי בדמות העובדים, הלקוחות, הבעלים והקהילה. המחשבה היא, שבסופו של יום - החברות שינהגו כך, גם יהיו הרווחיות ביותר.

לדעת פורסטר-רוטשילד, מה שהיא מציעה כלל אינו מהפכני או חדשני, אלא חזרה לעקרונות הבסיסיים של הקפיטליזם. אדם סמית, אבי התיאוריה הקפיטליסטית, קבע שהשוק החופשי אינו יכול לפרוח אם לעסקים לא תהיה תרבות מוסרית מוצקה, המבוססת על אמפטיה ודאגה לקהילה בה הם פועלים. סמית האמין, כי יכולתנו להבין את הקשרים בינינו כבני אדם ולהכיל את צרכיהם של אחרים, היא מפתח לקפיטליזם.