הרימו את מבטכם אל השמים ביום ללא עננים. מה אתם רואים? מטוס או שניים, וזה הכל. לחסידי הרחפנים מדובר בהזדמנות מוחמצת. הם מדמיינים עתיד בו רחפנים טסים אנה ואנה, אוספים מידע, מצלמים ומעבירים משלוחים. כיום רחפנים סוקרים אתרי בנייה ושדות חיטה, ואחרי ההוריקנים של השנה היוצאת סיפקו מידע מהיר על הנזקים. יש אפילו מחשבות על השימוש בהם כתחנות כוח ניידות וכמוניות להובלת נוסעים.
עתיד שכזה תלוי ברגולציה לא פחות מאשר בטכנולוגיה - מדגיש טום סטנדייג' ב-The World in 2018 של אקונומיסט. הכללים המגבילים את השימוש ברחפנים רק מתחילים להתגמש. בשנת 2016 פרסם מינהל התעופה האזרחית האמריקני (FAA) כללים מקלים לרישוי רחפנים מסחריים, שמאז הועתקו במדינות אחרות. עם זאת, כללים אלו מתירים לרחפנים לטוס רק עד גובה של 400 רגל (122 מטר), בטווח ראייתו של המפעיל, לא בשעות הלילה וללא העברת מטענים באיזורים מאוכלסים. עם זאת, בשנה הקרובה צפויה הרחבה של השימושים המותרים.
השינוי הגדול יהיה כאשר יופעל זיהוי מרחוק - סוג של רישוי במסגרתו הרחפנים ישדרו אות זיהוי בפורמט קבוע, אשר יאפשר להם לדווח על מיקומם למרשם מרכזי ולשמור על קשר עם תחנות הבקרה. מערכת זו אמורה להיות מופעלת ב-2018, וכך יהיה קל יותר לאכוף עליהם את הכללים ולפיכך גם לאפשר להם לטוס בלילה ובאיזורים מיושבים. ארה"ב גם צפויה להפעיל השנה מערכת שתעניק באופן אוטומטי רישוי לפעילות מוגדרת של רחפנים - למשל מעל אתר בנייה.
האיחוד האירופי אמור גם הוא לפרסם השנה הוראות משלו לזיהוי מרחוק.
במישור הטכנולוגי, הולכות ומתפתחות מערכות לבקרה אוטומטית של הרחפנים, לצידן של רשתות תקשורת שיאפשרו כיסוי גם בשמים ולא רק על הקרקע. ההתקדמות תימשך גם השנה, אם כי פריסת המערכת כולה צפויה להימשך עוד שלוש-חמש שנים. העברת חבילות אל מעבר לטווח הראייה היא "הגביע הקדוש" של הענף, אבל הוא עדיין רחוק מהשגה.
הפעילים בענף מציעים לשים עין על יפן בשנה הקרובה. היא תהיה אחת המדינות הראשונות שתפעיל שירות חבילות רחפני, וכנראה תעשה זאת מוקדם מן הצפוי. ראש הממשלה, שינזו אבה, הציב בגלוי יעד שאפתני: להפעיל רחפנים בטוקיו בזמן אולימפיאדת 2020. בשנה הקרובה אמור להתחיל ביפן שירות דואר ברחפנים באיזורים כפריים, כפתרון להעברת המכתבים במקומות בהם אין די דוורים.
סטנדייג' אומר, שהרגולטורים יכולים לעשות עוד לטובת הפעלת הרחפנים מבלי לסכן את הבטיחות. אפשר לדאוג להאחדה של הזיהוי מרחוק, כך שהרחפנים לא יצטרכו להשתמש בשיטות זיהוי שונות. הרגולציה ככלל צריכה להיות כמו זו שבענף הרכב: לבחון את הסיכון הכולל של הרחפנים ולא את זה של טכנולוגיה מסוימת. יצירת קטיגוריית "מיקרו" שתאפשר שימוש ברחפנים ללא רישוי - למשל, להובלת חבילות במשקל של עד 500 גרם - תעודד את החדשנות בתחום.
אין ספק שרחפנים זקוקים לאסדרה זהירה, בשל הסכנות הבטיחותיות הכרוכות בהם. הדבר יכול להיראות איטי עד כדי תסכול בעיני מי שהתרגלו לגישת "נפתח עכשיו, נאסדר אחר כך" שהייתה השלטת בתחום האינטרנט - אבל היא הנכונה בטווח הארוך. קשה להאמין שטיסות מאוישות יהיו הנורמה ב-2050, טוען סטיינדג'; נצחון הרחפנים אינו שאלה של "האם" אלא של "מתי".
