דונלד טראמפ האשים את ברק אובמה בכך שלא פעל למניעת ההתערבות הרוסית בבחירות 2016, אבל הוא לבדו ישא באחריות להתערבות הנוכחית בבחירות לקונגרס שיתקיימו בעוד שלושה חודשים. רוסיה פועלת לחתור תחת הדמוקרטיה האמריקנית, קבע בצורה נחרצת מנהל המודיעין הלאומי, דן קואטס, והממשל חייב לפעול בנחרצות כדי למנוע זאת.

בחודש שעבר נדמה היה שזה סוף-סוף קורה: התקשורת דיווחה על פגישה בין פקידי ממשל לבין נציגי שמונה חברות ענק טכנולוגיות, כדי לדון באבטחת הבחירות הקרבות. אולם כותבים ג'ושוע גלצר ודיפיאן רוש ב-Foreign Affairs, מבט קרוב יותר מגלה שורה של כשלים. ניו-יורק טיימס דיווח, שהממשל סירב לשתף את החברות במידע המודיעיני שבידיו, למרות שהחברות היו מוכנות לספק מידע על הפעולות שהן נוקטות כדי למנוע את השימוש בהן להפצת דיסאינפורמציה. אין המדובר בהתנהלות של ממשל טראמפ דווקא, מדגישים גלצר ורוש שהועסקו בבית הלבן; כמעט ואי-אפשר להביא את הממשל לשתף פעולה עם המגזר הפרטי.

ככלל, הממשל אינו בנוי לחלוק מידע מודיעיני עם ישויות לא-מדינתיות. המודיעין הרלוונטי הוא לרוב מסווג, וקבלת אישור לחשוף אותו היא תהליך מייגע המצריך שיתוף פעולה בין גופי ממשל רבים – שכולם חוששים לטעות. התוצאה היא שהממשל מצוין באיסוף מידע וחלש מאוד בשיתופו – וזה מאוד לא עוזר כאשר המגזר הפרטי הוא שצריך להתייצב בחזית ההתגוננות מפני איומים על הביטחון הלאומי.

עם רווחים גדולים באה אחריות גדולה, וחברות הטכנולוגיה חייבות לסייע לממשלתם למנוע חזרה על אירועי 2016. זה אינו משחרר את הממשל מאחריות; להפך: כדי שהמגזר הפרטי יוכל למלא את חובתו בצורה הטובה ביותר, על הממשל להבהיר לו מהם האתגרים הניצבים בפניו. הממשל עשה זאת היטב בהתמודדות עם סיכוני הסייבר: ב-2015 הוא יצר (בימי אובמה) שורה של ערוצי תקשורת עם המגזר הפרטי, המאפשרים להחליף מידע בזמן אמת – כלי חיוני בהתמודדות עם מתקפות סייבר.

כעת וושינגטון צריכה לתת את אותה עדיפות לחלוקת מידע עם המגזר הפרטי לגבי מה שהיא רואה בפלטפורמות כמו פייסבוק, טוויטר ויוטיוב לקראת בחירות אמצע הקדנציה. חלק ניכר מהפעולות הללו מתרחשות בגלוי באינטרנט, כך שלדעת גלצר ורוש קשה להניח שהמידע הזה באמת מסווג. עצם השיתוף בו יהיה צעד חיובי משמעותי.

הממשל יכול לבצע עוד צעד משמעותי ולהסיר את הסיווג מעל חלק מהמידע שהוא לומד ממקורות רגישים. למגזר הפרטי לא חשוב מהיכן המידע מגיע, אלא מה השורה התחתונה שלו – למשל: צפי למסרים מסוימים שיבלטו בפעילותם של גורמים זרים, כך שניתן יהיה לנטר אותם. [עם זאת יש לזכור, שלעיתים די במידע עצמו כדי לכל הפחות להעלות אפשרויות לגבי הדרכים בהן התקבל – א.ל].

ביצועם של שינויים כאלה מצריך מחויבות אמיתית, כולל אישור של בכירי מערכת המודיעין. הם או הבית הלבן צריכים להקים קבוצה מתאמת שתקדם את הטיפול בנושא בתוך פרק זמן מוגדר. נקיטת צעדים אלו תאפשר לעמק הסיליקון להתגונן מיד בפני מי שמפיצים מידע כוזב, כולל בתחום הפוליטי.

בעבר הקרוב חלק הממשל עם המגזר הפרטי את הערכותיו בנושאים כמו סייבר וטרור, אך לרוב זה קרה רק אחרי אירוע משמעותי, כאשר הממשל היה זקוק לתובנות של המגזר הפרטי או להפך. למשל: אחרי הטבח בסן ברנרדינו בדצמבר 2015, שלח אובמה לקליפורניה את רוב צוות הביטחון הלאומי שלו, כדי לדון עם חברות הטכנולוגיה על שיפור המאבק בטרור.

הסכנה של התערבות זרה בבחירות חמורה מספיק כדי להצדיק צעדים דומים, מדגישים גלצר ורוש. אולם וושינגטון טרם נקטה את הצעדים הדרושים כדי למנוע התערבות בבחירות הקרובות. חלק מהסיבה הוא העדר מנהיגות מצד הבית הלבן, במיוחד לנוכח הזגזוגים של טראמפ בנוגע להתערבות הרוסית ב-2016. כוח המשימה של ה-FBI בנוגע להתערבות בבחירות – שממילא רחוק מלהיות הגורם המתאם הנחוץ – הולך ומאבד את אנשיו. ואילו כוח המשימה של משרד המשפטים לסייבר ודיגיטל אומר בצדק שהוא יכול לעזור לספקי המדיה החברתית באספקת מידע – אך אינו עושה זאת.

היה זה מדהים לשמוע שפייסבוק, לא הממשל, היא שזימנה לפני שלושה חודשים פגישה ראשונה מסוגה בין אנשי עמק הסיליקון לבין נציגי הממשל. פגישה שנייה טרם התקיימה, והבחירות מתקרבות. נותר רק לקוות, שבפעם הבאה יסכים הממשל לספר לפחות משהו ממה שידוע לו.