רבים בדרום אפריקה ומחוצה לה קיוו אשתקד, שהחלפתו של הנשיא המושחת ג'קוב זומה בסיריל רמאפוסה, בעל מוניטין של יושר, תפסיק את שקיעת המדינה לעבר קלפטוקרטיה [שלטון הגנבים] ואין-אונות ותתחיל תהליך של שיקום.

הריקבון היה כה עמוק, עד שברור שאין פתרון פשוט. ג'ני ראסל מצטטת בטיימס הלונדוני דברים שאמר לה דיפלומט: "כאשר כולם התמקדו במאבק לסלק את זומה, איש לא יכול היה לראות מה באמת קבור בארון. כעת המכסה הורם והשלדים נופלים ממנו בקצב מסחרר. בכל פעם בה אנחנו שומעים על היקף הנזק, מתברר שהוא חמור מכפי שיכולנו לדמיין".

ואכן, היקף השחיתות הוא בלתי יאמן. חברת החשמל הממשלתי אסקום עומדת על סף פשיטת רגל, לאחר שנים שבהן מנהליה התייחסו אליה כאל קופה קטנה פרטית. כל אזרחי דרום אפריקה משלמים את המחיר, פשוטו כמשמעו: תעריפי החשמל הועלו כדי שהחברה תשרוד. מנהל רשות המיסים לשעבר, טום מויין, חשוד בבלימת חקירות שחיתות ובמתן העדפות למשפחת גופטאס, העומדת מאחורי רבות מן השערוריות המזעזעות את המדינה.

בני המשפחה חשודים ששיחדו או סחטו שורה ארוכה של פקידים בממשל זומה; הם ברחו לדובאי. המנכ"ל לשעבר של חברת רכבות המשא טרנסנט חשוד שניפח במיליארד ליש"ט את רכישתם של 1,000 קטרים מקבוצה הקשורה למשפחה. וזה לא הכל: העיתונאית מנדי וינר עומדת לפרסם ספר שיחשוף את קשרי השחיתות בין שוטרים, תובעים, פקידי ממשל והעולם התחתון.

תרבות השוחד והגניבה חלחלה לכל הדרגים בממשל זומה, כי היה ברור שהסיכוי גבוה והסיכון נמוך – מסבירה ראסל. תקציבים שיועדו לבתי ספר, בתי חולים, דיור וכבישים הועברו לרכישת מכוניות, בקר, בריכות שחייה ובריכות. התוצאה הייתה פגיעה אנושה בכלכלתה של דרום אפריקה; האבטלה בקרב הצעירים עומדת על 52%. כמעט מחצית מהתושבים סבורים שרוב השוטרים והפקידים מושחתים, וקרוב ל-40% אומרים שחוו בעצמם גילויי שחיתות בשנתיים האחרונות.

אחד מתושבי קייפטאון סיפר לראסל, שהוא המתין 15 שנה לדיור ציבורי בתוכנית שיזם נלסון מנדלה כאשר עלה לשלטון. שוויו של בית כזה הוא 6,000 ליש"ט – כפליים מהשכר השנתי במשכורת מינימום; שוחד של 300 ליש"ט יכול היה לסדר את קבלת הבית בתוך כמה חודשים. בעלי הון רכשו כמה וכמה בתים כל אחד; כל אחד תופס כפי יכולתו, למען משפחתו ולמען ילדיו.

זהו המצב הנואש אותו מקווה רמאפוסה לשנות. את התרבות הזו ניתן יהיה לעקור מן השורש רק כאשר מחולליה ייכלאו, והוא יודע זאת. הוא השעה או פיטר כמה פקידים חשודים, הקים ועדות לחקירת יחידים וארגונים, והבטיח לפרסם את ממצאי בדיקת רמת חייהם של פקידים ופוליטיקאים בכירים. רמאפוסה היה רוצה להתקדם מהר יותר, אבל הקונגרס הלאומי האפריקני – מפלגתו-שלו – נגועה בעצמה בשחיתות. הוא לא יכול להעיף את המושחתים ממנה, משום שזכה בנשיאות ברוב דחוק ומפלגתו נמצאת במצב שברירי, ועליו לתמרן בזהירות.

לדרום אפריקה אין תקווה טובה יותר מאשר רמאפוסה, הנלחם להגשים את חזונו של מנדלה: מדינה משגשגת ובלתי גזעית. הוא מנסה למשוך משקיעים זרים, לצד הבטחות להפקיע אדמות ללא פיצוי כדי לסייע לעניים. חייבים לקוות שהוא יצליח, קובעת ראסל; החלופה היא גזלנים, גזענים ודמגוגים הממתינים מעבר לפינה.